אני מרגישה שדווקא כשאני צריכה מישהו לדבר איתו, אני לא מוצאת אף אחד.
דווקא האנשים שאני אמורה להיות פתוחה איתם מאכזבים אותי.
הם מגיבים באטימות, הם לא מתייחסים למחשבות שלי בעניין, ולאיך שאני מרגישה, הם פשוט עונים לי באטימות. פשוט אומרים לי "יהיה בסדר".
אני מרגישה שאני לא יכולה באמת לפתח עם מישהו שיחה על מה שקורה לי בזמן האחרון.
אני מרגישה כאילו שהעולם שלי קורס.
כאילו הכל משתנה יותר מדי מהר.
אבל יחד עם זאת, הכל זוחל.
אני רוצה לחיות את החיים שתכננתי לעצמי שיהיו לי כשהייתי קטנה.
אני רוצה לחזור לשנה שעברה, כשהכל היה קל ופשוט.
ובכלל, לא בא לי כ"כ לחיות בעולם הזה. כל יום אני רואה משהו בחדשות שגורם לי לאבד תקווה מהאנושות.
כל יום אני מסתכלת וחושבת לעצמי שאנשים טיפשים, שממשלות טיפשות, שבעצם לאף אחד לא כ"כ אכפת מהעולם, מהאזרחים במדינות אחרות, במה שקורה לאנשים אחרים.
אני בשבועיים האחרונים ממש מתעצבנת מכל הדיווחים האלה על כל המלחמה בעזה ותגובות של אנשים בעולם.
בעיקר מתעצבנת על ממשלת ישראל, שלא נלחמו לפני פרוץ המלחמה ליידע את כל העולם על מה שקורה, שלא נלחמו שיופיעו בעיתונים כל הפיגועים והפצצות שקרו פה. ועכשיו בגלל ששום דבר לא פורסם לעיתונות, זה סתם נראה כאילו שישראל התחילה את המלחמה כי התחשק לה.
אני פשוט מסתכלת על העולם, ועל ידיעות שמתפרסמות כל פעם בחדשות, מכל העולם, וחושבת שהעולם מתפרק לאט לאט.
אני מרגישה שהחיים שלי פשוט מתפרקים סביבי.
ואני מרגישה שפשוט שהעולם סביבי מתפרק.
בא לי פשוט לעצום את העיניים שלי ולא לקום לעולם הזה.
פשוט ללכת לישון בשלווה.
אני פשוט רוצה להגיד להתראות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.†.Angel Of Death.†.
