אני מרגישה עומס בזמן האחרון.
אבל רק מבחינה לימודית.
מבחינה חברתית אני מרגישה קצת שהחיים שלי מתפרקים.
אולי זה באשמתי באופן מסוים.
אבל אני מרגישה שאני עושה הכל בשביל לשמור על קשר עם חברים שלי.
פשוט זה לא מסתדר.
אני לא יכולה לשקר ולהגיד שזה לא מפריע לי, כי זה כן.
אני מרגישה כלואה בבית שלי ואני צריכה לצאת קצת, לנשום אוויר צח. מצידי אפילו בצהריים. לתקשר עם הסביבה החיצונית.
בעיקרון אני אמורה להפגש עם טאיסה בראשון.
מקווה שזה ייצא לפועל, כי ביטלנו כבר פעמיים.
אני רוצה לתת לה כבר את המתנה שלה. חחח
אני צריכה ללכת לסיפרייה ואין לי זמן...
החיים שלי מתנהלים סביב היומן שלי. כל סטייה קטנה מהתכנון לא מתקבלת על הדעת.
אני חושבת שזה מחרפן מעט אנשים אחרים.
אחרי הכל, אני דורשת מהם להיות דייקנים.
למשל אם אמא שלי צובעת את החדר ונחוצה לה עזרתי, אז אני דורשת ממנה לדעת באיזה שעות בידיוק, והיא מתעצבנת כי היא לא יודעת בדיוק מתי.
אבל אני אוהבת ארגון בחיים.
אני לא מצליחה להכניס יציאה פשוטה לעיר לתוך היומן שלי, כי יש לי ש.ב. או שיש לי פסיכומטרי באותו יום. ואני לא רוצה לבזבז זמן סתם ככה על להסתובב בעיר שעה וחצי סתם בשביל ספרים. אמנם ספרים זה אף-פעם לא "סתם" אבל כשאני יכולה במקום זה לעשות ש.ב, אני אעדיף לבלות את זמני בהכנת ש.ב, ועד שאני נמצאת בעיר זה כשהספרייה סגורה.
סיימתי סוף-סוף לקרוא את דרקולה.
וגם סיימתי לקרוא את תרועת מוות. של טרי פארצ'ט, נורא אהבתי אותו.
פשוט סגנון ספרים כלבבי.
ממליצה בחום על פראצ'ט, אחלה סופר. גם גיימן.
אני צריכה ללמוד מילים לפסיכומטרי ואני לא עושה את זה. אין לי זמן. אין לי כוח. אני מנסה אבל אני פשוט לא זוכרת אותן.
אני שוקלת להדביק את המילים על חפצים שונים בבית. אבל אני לא חושבת שאני עד כדי כך נוראה בזה.
רציתי לתרגל את זה כל יום. אבל בקושי יוצא לי לתרגל פעם בשבוע שלא נדבר על כל יום.
אני אוהבת את היומן שלי, אני פשוט אוהבת את היומן שלי.
חיים מסודרים! מאורגנים! ככה זה צריך להיות.
אפילו שאני לא חושבת שיש לי חיים.
אבל לפחות אני מארגנת את החוסר חיים שלי.
מנוחה. אני צריכה מנוחה.
מנוחה מהחוסר חיים שלי.
מנוחה מהש.ב. שלי.
אני צריכה לצאת, לפארק, לפאב, ביום, בערב. לא אכפת לי.
אני צריכה לצאת יותר מפעם בשבוע להרגע.
מצידי, פשוט לצאת לפארק ולדבר עם חברה.
אני צריכה מנוחה.
למרות שאני חשה שאני בקושי לומדת (כן, נכנסתי לרוח הפסיכומטרי, יעבור לי ב-28.12, ואז אני אחזור להיות הכלבה העילגת שאני תמיד הייתי), אני מרגישה עומס. אבל מצד שני, אני מרגישה שאני לא מספיקה כלל ללמוד ולתרגל את החומר, כמו שצריך.
טוב, נחיה ונראה.
קניתי מגפיים חדשים.
אבל לא קניתי חצאית אחת ממש מגניבה שראיתי, כי חשבתי שאין לי משהו שיתאים לה, והיא עלתה רק 50 שקל. ולא רציתי סתם לבזבז את זה, אז לא קניתי אותה, ואז באותו יום קניתי את המגפיים האלה שכן התאימו לה, ועכשיו אני ממורמרת כי אין לי חצאית חמודה ויפה וזולה. אני רוצה אותה!! :(
אני נשבעת ש-TNT גורם לי להרגיש שמנה. ב-TNT עולה עליי רק מידה 38. כשבNONAME למשל, עולה עליי 34, אמנם זה צמוד, אבל זה עדיין עולה.ב-TNT נתקע עליי ה-36!!!
גםקניתי מכנס אחד של תמנון שהיה מידה 34, והוא עלה עליי. שוב, היה קצת צמוד. אבל עלה עליי!!! (לא היה 36)
בכל אופן, TNT מייצרים מידות לאנורקסיות!
אני חייבת להתחיל לבשל בכמויות יותר גדולות, לנסות יותר דברים, נמאס לי להיות מפגרת מבחינה קולינרית.
אני רוצה לנסות עוגות, בראוניז, סופלה, מרקים, תבשילים.
אני רוצה להיות טובה בדברים... כרגע אני מרגישה כמו כישלון.
לא טובה כמו אמא שלי לפחות.
אף אחד לא מסוגל להיות טוב כמו אמא שלי, היא יודעת לבשל, ולנקות, ויש לה עבודה טובה, והיא תופרת ברמה מקצועית, היא קראה ספרות עולמית והייתה מספר אחת בכיתה שלה בזמן לימודים.
קיצר, היא ממש יכולה לגרום לי להרגיש נחותה.
אני חושבת שגמרתי להתאונן להיום.
ו... אני חושבת לסגור את הבלוג הזה, זה כבר לא כמו פעם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.†.Angel Of Death.†.
