בוא נרגיש נאהב נתחבק נגע
נשכח מהמציאות
נעצור הכל לרגע
ניתן לי לקחת צעד אחד אחורה להתבונן מחדש
לקבל פרספקטיבה
ולהעלות את הכל בלהבות כאילו לא היה
הפוטלאץ שלי גדול יותר משלך
הרגשתי יותר, נפגעתי יותר אני ניצחתי
עכשיו לנקודת אפס
*
נראה שההסדר הזה לא עובד אצלי לאחרונה
איך שורפים רגשות שפתחו חסינות לאש?
אולי הכל קל יותר כשאני מציתה את הגפרור ראשונה
ולא ההפך.
מעולם לא הבנתי את הסאטי למרות השורשים שלי
למה לבכות שפרק אחד נגמר בספר?
כשיש עולם חדש שלם לגלות שם בחוץ
לחקור לגלות לצאת להרפתקאות
אולי הדבר היחיד שיצא מארגז הכלים האנתרופולוגי שלי הוא יכולת לאינטרוספקציה בציוריות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הקדושה