מסעותיה של תמר בארץ הקודש.
"If you want to shoot, shoot. Don't talk." |
| 2/2008
נכתב בוולנטיין, ניחוש פרוע למי:
לא ידעתי אילו מילים אפשר לבחור בשביל להעביר אלייך מה אני מרגישה.
עוד וולנטיין מאכזב, השמינסטים ברחבה של החדר מורים מוכרים ורדים ואת עצמם, משמיעים שירי אהבה, ואתה יושב עם החברים שלך, ואני ממול, מביטה וחושבת לאן כבר אפשר עוד לרדת.
ניסיתי כל מה שאני מסוגלת - אני יודעת שזה לא הרבה, כי בסך הכל אני עוד ילדה ביישנית שממבט ראשון ראתה את היופי שלך וממבט שני ראתה גם את מה שמבפנים, ואהבה את כל זה כל כך, וכבר מעבר לחצי שנה שחושבת רק על זה.
בכל פעם שאני עוצמת את העיניים אני רואה אותך, וכשאני פותחת אותן אני מקווה שתעמוד שם, תחזיק לי את היד, ותאמר לי את שלושת המילים הכל כך פשוטות אבל מביעות כל כך הרבה: "אני אוהב אותך."
ושוב הפרפרים ממלאים את הבטן שלי, ונותנים לי תחושה חמימה, ועם זאת גם מבחילה. מבחילה עד כאב. אולי בגלל שאני יודעת שהכל יישאר תמיד בגדר חלום מתוק.
מה לא ניסיתי לעשות בשביל למשוך טיפת תשומת לב? והרי למשוך תשומת לב תמיד היה דבר שהתבלט אצלי. ומשום מה, איתך אני לא מצליחה לעשות את זה. איתך אני מאבדת את כל הקסם שממילא אין לי, איתך אני הופכת להיות שלך - למרות שאתה לא יודע.
מה עוד אני יכולה לבקש? כל מה שנותר לי שזה לנשום את האוויר מסביבי ולדמיין שאתה שאפת את אותו האוויר, ולשבת בכיסא בבית הספר ולחשוב שאתה אולי ישבת עליו, לנצור את הרגעים המתוקים של המגע הבודד שיש ביננו, החיבוק הזה, פעם בכמה ימים, שגורם לי להרגיש כל כך טוב למשך כמה זמן, ואז מפיל את מצב הרוח שלי בבת אחת בידיעה שזה היה רק חיבוק קטן וטיפשי שאומר כלום בעינייך.
נותר לי רק לשבת ולחכות בצייפיה דרוכה שיקרה נס ואולי תראה אותי באור שונה, יפה יותר, או מתוקה יותר, או חכמה יותר, ואז תתעורר ותבין שאני מחכה שם לך, רוצה להחזיק לך את היד וללטף את ראשך, ולתת לך נשיקה קטנה על הלחי, ולומר שאני אוהבת אותך ולשמוע אותך אומר לי בחזרה ולהשיב לי בחיוך שלך ששבה אותי מהרגע הראשון, ולאחל לך את היום האהבה הטוב ביותר שתוכל לבקש. איתי או בלעדיי. כי לא איכפת לי מה זה ידרוש, העיקר שלך יהיה טוב.
תמר.
| |
|  כינוי:
בת: 33 תמונה
מצב רוח כרגע:  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
