אני יודעת, אני מעדכנת הרבה לאחרונה.
גם כל הקונספט של הבלוג השתנה לאחרונה. (ואני די מרוצה.)
למרבה האירוניה, בעודי אוכלת במבה, אני מתעסקת בקונספירציית שריפת הקלוריות שנפלה עליי בזמן האחרון.
לאחרונה קיבלתי הערות ביניים רבות בנושא המשקל שלי. ולא, באופן מפתיע במיוחד אלו לא היו הערות "השמנת"-ההפך הוא הנכון.
ברור לי שלפי העובדות הניצבות לפני מימים עברו זה הגיוני למדי. רביעי-חמישי שלפני יום כיפור הייתי חולה ובקושי אכלתי. שישבת היה יום כיפור, שוב, בקושי אכלתי.
היו לי די הרבה ימי עבודה עם הצוות שלי, וגם עם השבט בכללי, והיתה לנו הרבה עבודה פיזית. באותם ימים גם בקושי אכלתי, כי יצאתי מהבית ב-6 בבוקר וחזרתי ב-9 בערב.
וכמובן, איך אפשר לשכוח את הדיאטה שלי עוד מכיתה ה', שלא באמת מועילה?
בכל מקרה, יצאתי לפני השטח לבדוק את העיניים.
אספתי הערות "רזית" מאנשים, שכמובן, אם הייתי מסתכמת עליהן-זה בהחלט אומר שרזיתי. (בחישוב מהיר-בסביבות החמישה אנשים בשבוע אחד. זה כמעט איש ליום!)
אך אני לא נוהגת לקפוץ ולשמוח, כי יש אנשים שנותנים מחמאות סתם כי לא נעים להם, או כי זה תמיד נחמד.
אז החטלתי לתת לאינטואיציה שלי בקשר לגופי ולמראה לתת את דעתם המשולבת.
ניגשתי לחדרי למראה הגדולה והרמתי מעט את חולצתי. מסקנה מן המעשה הנבון הזה-שטויות. השמנתי, אם כבר.
את השלב האחרון, המדידה הקובעת, נתתי לאוייבנו הגדול יותר לבצע:
עליתי על המשקל.
המספרים אט אט טיפסו מעלה והרקיעו שחקים, עד שהגיעו לתוצאה שתצונזר מהבלוג.
תוצאות ומסקנה מן הניסוי הנ"ל:
בא לי פיצה.
תמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
