אמנם בהתראה מאוחרת,
אבל כן,
גם לי יש חוויות מהיום הולדת של המדינה.
ובמילה אחת אני יכול לסכם את הערב הזה שעבר עליי, היה שונה.
פשוט ככה,
אבל מהבחינה הטובה.
סוף סוף הרגשתי שאני בסדר, שמה שרשמתי בפוסט הקודם הייתה הרגשה של רגע ולא יותר.
אז התחלתי את הערב שלי בסביבות 22:00 בלילה, בהופעה של להקה של כמה חברים,
שהם אגב, מצויינים.
לאחר מכן ישבתי עם הלהקה ועוד חברים בסמטה שקרובה למקום ההופעה וניתן היה משם לצפות בזיקוקים.
הסתובבנו ובילינו עד הבוקר,
רק עכשיו הבנתי כמה שהפוסט הקודם היה רגעי.
כמה שבאמת הרגשתי ככה,
לא הבנתי שעוד כמה ימים אני אבין מה באמת קורה איתי.
ניהנתי כל כך, אני יודע שלא הכל פתור,
אבל אני פשוט מרגיש מצויין.
מין אופטימיה כזאת עטפה אותי.
אופטימיה לגבי מה שהולך לקרות,
אופטימיה לגבי כל מה שסובב אותי.
אז הבנתי מי אני,
והבנתי שיש לי חברים טובים.
אז ככה.
שלום.
אני ערן,
אחד מצחיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
