אני צריכה חופש.

אז תיכף תגידו- אבל.. פסח?

אז זהו שלא.

קמתי כל בוקר עם שעון מעורר שזה כבר לא חופש והלכתי לישון עייפה ורצוצה אי שם בשעות הקטנות של הלילה (כמו בדר"כ).

למרות כל זה היה לי יחסית נחמד בפסח הזה.

בבוקר עבדתי. איפה עבדתי? כולם יודעים איפה אבל לקרוא לזה בשם זה מוזר. למה? כי מוזר לי לקרוא לזה באיזשהו שם. איך לקרוא לזה? המשרד של אחי? המשרד של דוד שלי? המשרד של דוד שלי ואחי? המשרד של סבא שלי ז"ל? זה קצת מבלבל. אז ברוח הדברים (הפיכת המשרד מעוסק מורשה לחברה (ע"ר) שנושאת בגאווה את שמו של סבי) החלטתי להגיד שעבדתי במשרד ע"ש סבי. נשמע הגיוני, לא? היה מאוד נחמד שם. כמה רע כבר יכול להיות כשעובדים במקום כל כך משפחתי? בהנחה כמובן שיש רגשי חיבה לנפשות הפועלות :). אחותי היא זו שאמורה לעבוד שם אבל בגלל שהתחילה להעבוד שם לא מזמן (לאחר פטירתו של סבי) לא היה לה סידור לבנות (האחייניות) לפסח. אז אני החלפתי.

אז ככה עבר לו הבוקר בעבודות בילוש (לא, הם לא חוקרים פרטיים אלא מהנדסי חשמל) ואחה"צ בניסיון למידת פיזיקה.

למה בילוש? סבא שלי היה בנאדם מאוד ריכוזי. מה שאומר שבכל ענייני המנהלה הוא טיפל. יש לציין רק שלמרות שהיה מהנדס מוכשר בהחלט, בעניינים האלה הוא היה מוצלח קצת פחות. אז לכו תכנסו לו לתוך ענייני התשלומים ותבינו מה בא מאיפה, מי חייב כמה, איזה חובות, מה כבר שולם אבל עוד לא מחוק.. בקיצור, זה בערך כמו להכנס לקוד שמישהו אחר כתב, רק בלי ההערות החביבות בירוק (המתכנתים ביניכם יבינו על מה אני מדברת). היה נחמד אבל לעבוד על דברים של סבא. מוזר מאוד. אבל.. כאילו איפשהו הוא עוד שם. בכלל המשרד עכשיו בשלבים של, איך עושים, מה עושים, לאן ממשיכים מכאן ועזרתי להם (אח ודוד) לקבל כל מיני החלטות ניהוליות. זה קצת העלה לי את הביטחון במקצוע שלי (לעתיד). שאיפשהו, ההתייעלות הזו באה אצלי טבעית. אני רק מחכה לרגע שזה יתבטא בלימודים שלי.. אולי כשנגיע לקורסים שבאמת קשורים למקצוע.

טוב, ההורים מטיילים ואני הולכת לאחי היקר שהכין לי ארוחת ילדים :)

חג שמח!

מה הקטע הזה של בנים שחושבים שהם מתנת האל למין הנשי? שהם יודעים על מה אני חושבת ומתי, מה אני רוצה ועוד מעבירים ביקורת על לא עוול בכפי!

אני בקטע של שיחות היום, אבל זו ממש עצבנה אותי: שיחה שהייתה כך הייתה :

ICQ, בחור איתו דברתי בפעם האחרונה לפני 5 חודשים בערך, גם לפניכן לא דברנו יותר מדי.

פונה אלי בברכת "מה קורה? זוכרת אותי"

סוכריות:   במעורפל, הכל בסדר, מזמן לא דברנו.."

בחור:   כי את סנובית

*הודעה שלישית ממנו והוא כבר מתחיל איתי ברגל שמאל*

סוכריות:  אין לי בעיה עם הצהרות כאלה. רק תוכיח, תנמק, תפרש ואם אפשר גם 3 דוגמאות :)

בחור:   בואי נדבר 5 דקות ותראי סנוביזם נוזל ממך

סוכריות:   בלה בלה.. טיפ ממני, אם אתה רוצה להתחיל בשיחה אם מישהו, מילות גנאי על ההודעה השלישית, הן רעיון יותר טוב לסיום שיחה מאשר להתחלתה. לפחות אצלי"

בחור:   מילות גנאי?

סוכריות:   אני בטוחה שלא התכוונתה ל"סנובית" במובן החיובי. יש בכלל מובן חיובי?

בחור:   יש ויש, חוץ מזה זו לא זיחה ראשונה שלנו.

סוכריות:   וזה נותן לך לגיטימציה להיות כל כך נחמד אלי בהודעה השלישית?

בחור:   מה זה משנה עכשיו?

סוכריות:   לא משנה, רק טיפ ממני.

בחור:   זה לא יעזור, את מחפשת מישהו שיזיין לך את השכל. אם אני אדבר איתך על הא ודא זה לא יזיז.

סוכריות:   אני מחפשת מישהו שיוכל לכתוב לי לפחות 3 הודאות בלי מילות גנאי בהן, על זה אני מסכימה. זה כנראה קצת קשה לך. אם אתה כל כך לא מעוניין לדבר איתי אתה באמת לא חייב. אצלנו לא מכריחים (*הפולניות.. הייתי חייבת*)

- הגענו למסקנה שהוא לא מרוצה מהעובדה שמעולם לא נפגשנו, כמובן שלי אין בעיה עם העובדה הזו, שאלתי אם מזה נובע הסנוביזם..-

בחור:  לא זה כי את מעצבנת אותי עם השפה הגבוה שלך

סוכריות:  בניגוד למילים הנהדרות כמו "מזויין" שאתה אומר? כתיבה דיבור לא נשמעים אותו דבר. כתיבה תמיד יוצאת קצת יותר פלצנית. זה מה יש.

- בשלב הזה שוב שאלתי אותו אם הוא לא סובל מלדבר איתי, כי זה ממש נראה ככה הבחור אמר שהוא ממשיך לדבר איתי כי אולי "עוד יצא לי מזה משהו" , אתם יכולים להבין שהפיוזים שלי כבר התחילו לקפוץ .. -

סוכריות:  מה "יצא לך" מזה?

בחור:   לא אמרתי סקס מה אתה רוצה??

סוכריות:  אני אמרתי סקס? איפה?

בחור *באקט של קריאת מחשבות*: אני יודע בדיוק מה חשבת ומוכן להתערב על זה.

סוכריות:  אין טעם להתערב כי בחיים לא תוכל להוכיח.

בחור:  את ריאלית מדי.

סוכריות:   סנובית וריאלית, החיים ממש קשים..

כאן בערך הסתיימה השיחה.

תגידו? מאיפה כל הדפוקים האלה מגיעים אלי?? מאיפה? ולמה זה מגיע לי??? עשיתי משהו רע?

סצנה:

ארוחת צהריים. נגמר לי הסלט גזר. חשיפה- אני ממש אוהבת גזר!

אמא מולי, אוכלת להנאתה קצת מהדסקלידס שלה (שוקולד מאודדד טעים).

אני: אם יציעו לך ארוחה מלאה, מרק גזר, מיץ גזר, פשטידת גזר, סלטי גזר ולקינוח עוגת גזר וגלידת יוגורט גזר (יש בגלידה באר שבע אם אתם ממש מעוניינים), מול 10 דסקלידסים...?

אמא: דסקלידס!

אני: ארוחה שלמה!!!

אמא: דסקלידס!

אני: מול 5 דסקלידסים?

אמא: אני רעבה?

אני: לא כל כך.

אמא: כמה רעבה?

אני: לא משהו, אבל את מסוגלת לאכול. יותר מנשנוש קל.

אמא: אז אני לא באמת רעבה?

אני: הבטן לא נדבקת לגב, אבל ארוחה שלמה!

אמא: דסקלידס!

אם אוכלים המון גזר נהיים כתומים (been there done that)

אם אוכלים המון שוקולד הופכים לבטטה, גם כתום.

מסקנה:

לגזר ולשוקולד תוצאה דומה :)