מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי. לא יכולה לשבת בשקט. לא מהבחינה ההיפראקטיבית אלא מבחינת האוזניים.

חייבת שתהיה מוזיקה.

ומוזיקה היא עניין של מצב רוח כידוע.

בדר"כ הווינאמפ על shuffle ואין לי בעיה עם זה. אני לא בנאדם שעושה פלייליסטים למצבי רוח.

ממש לא.

אבל עכשיו, היום. יש לי מצב רוח עברי. רק שירים בעברית. מעטים לועזיים. כמובן שיש לי הרבה יותר שירים לועזיים מעבריים. ולרב אף מעדיפה להקשיב להם. אבל בימים כמו היום. לא יודעת איך זה. יכולה להקשיב רק לעברית.

מתחברת למילים יותר? לא ממש.

לא יודעת להסביר.

ככה זה.

פשוט מצב קצת מוזר. מצב ביניים.

שננתח?

ישנתי המון. ושינה חזקה בטירוף. אז עוד לא ממש התעוררתי. תמיד יש לי בעיה להתעורר. באופן עקרוני אני שונאת לקום :) אבל עכשיו אני מרגישה כאילו אני מתנהלת בזמן קצת אחר. כאילו כמה דקות אחרי כולם. יש את הזמן שלי והזמן של העולם. והסנכרון בין השניים קצת לוקה בחסר.

שואלת את עצמי מה את רוצה לעשות עכשיו. וברורה לי התשובה. רוצה לראות אותו! רציתי גם אתמול. כמה שרציתי אתמול!!! אבל בדיעבד כנראה ממש הייתי צריכה את השינה הזאת. האמת? לא מנחם אותי. כל כך התגעגעתי! כמה שהיה לי כיף אתמול בערב לא הפסקתי לחשוב עליו לרגע!!! יותר מבעבר אפילו. כל יום מתגעגעת יותר ויותר! כל יום אוהבת יותר ויותר! באמת שהייתי קרועה מעייפות. ולא אמרתי להורים שאלך אליו... לא רציתי שיגלו שאני לא שם בבוקר. הם גם ככה דואגים לי עכשיו. (נו דואגים... כל אחד ואיך שהוא דואג).

הימים האחרונים גרמו לי לחושב על איך זה להיות הורה ואיך אני הייתי רוצה להיות בתור אחת כזאת (אמא). עד כמה שההורים שלי הכי טובים. יש מקום לשיפור. אם הילדים תמיד יוצאים יותר טוב מההורים איך אחרי כל כך הרבה דורות אנשים לא יוצאים מושלמים? או שכולם יוצאים אותו הדבר כמו ההורים? ובעצם אין שיפור?

השאלה היא איפה עובר הקו הזה של הדאגה. כי אם נותנים חופשיות גדולה מדי וקורה משהו- אומרים שההורים לא שמו לב. אבל אם מתערבים יותר מדי- הם חונקים. אני מאמינה שלהיות הורה זה לא פשוט. אני חושבת שהקו הזה משתנה מילד לילד. וע"פ ההכרות עמו ההורה צריך לדעת איפה הוא עובר (הקו). מה קורה שההורה לא מכיר את הילד? אני מאמינה שההורים שלי לא מכירים את הבפנים-בפנים שלי כמו שהם חושבים. את דפוסי ההתנהגות הכללים ואף מעבר מכירים. זה ברור.אבל אני חושבת שההכרות היא מספיקה בשביל להבין איזו אחריות אפשר להטיל על האדם. לא יכול להיות שיסמכו עלי רק בחלק מהדברים. אני יכולה לעבוד בעבודה עם אחריות גדולה, כמו של אדם המבוגר ממני. כי הם יודעים שאני מסוגלת ויש לי "את הראש לזה". אבל בדברים אחרים- אני ילדה בת 5. למה אתם חושבים שאחריות יכולה לבוא לביטוי רק בצורה אחת? זה לא שהיא משפיעה רק על תחום חיים אחד.

והתחום הזה.. זה שחדש לי. הוא, עם כל הכבוד (ויש כבוד), מחוץ לתחום שלכם. זה ה"אני" בלבד. ואני בוחרת לחלוק את ה"אני" הזה רק עם מי שאנ ירוצה. ואמא- לא, זו לא את. זה הוא. זה חברות. את אמא שלי, לא חברה שלי. כמובן שכן חברה שלי.. אבל לא בצורה הזו. יש לי מספיק חברות. בבקשה את- תשארי אמא שלי. אם ארצה בעצתך, אשאל. מבטיחה!

יודעת שאתם לא אוהבים את המצב העכשיו. אבל אתם יודעים מה? לא ממש אכפת לי שאתם לא אוהבים את זה. לא אגיד שזה לא מציק לי בכלל. ברור שהייתי רוצה שלא תהיה לכם בעיה עם זה. אבל זה המצב. ואני מקבלת אותו.

*ברקע מתחיל השיר של בנות בראון- אומרים ישנה ארץ*

:o)

אתה יודע למה אני מחייכת..

טיפה רע לי- ומשהו מזכיר לי שאתה שם בשבילי. איך אתה מסביר את זה??? ומשהו שהוא כל כך בינינו...

מגיעה לאיזה שיא בכתיבה פה. ואז- השיר הזה. אתה.

זה דווקא כן מנחם אותי.

אתה הכי מנחם אותי!

כל כך אוהבת אותך!!!!!!!!!!!

18 יום בלעדיך... הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מתה לראות אותך עכשיו. את החיוך שלך.

רוצה ללטף ולהרגיש אותך לידי.

לשכב איתך בשמש כמו אתמול... להרגיש את החום שלך מבפנים ואת החום של השמש מבחוץ. איזה כיף!

אבל יש לאחותי יומולדת. וצריכה להיות שם. רוצה להיות שם.. יהיה נחמד בטח. סתם אין לי כח לצאת מהבית. העצלות נפלה עליי. ואח"כ הולכת לרקוד. מרגישה שצריכה להתפרק ככה קצת.

שואל מה מעדיפה? לרקוד או להיות איתך? שתדע שתמיד מעדיפה להיות איתך. למה בכל זאת הולכת לרקוד? כי מרגישה שצריכה את זה. יודעת שזה יעשה לי טוב. ורוצה לראות את חברות שלי. שלא אראה עכשיו שלושה שבועות ולא אראה אחת מהן גם ביומולדת שלה. שזה ממש חבל לי. שתמיד מפספסת לה את היומולדת... מצטערת שמפספסת!!!!!!!!!!!!!!!!!

אשתדל לפצות אותך!!!!

מאמי.. אני מתגעגעת המון המון המון המון המון המון המון בעצרת!!!!

מרגישה שרוצה לראות אותך כל יום כל היום!

מתגעגעת כבר מהרגע שאומרת לך שלום בכל פעם. מתחילה להתגעגע מהרגע שיודעת שצריכים להגיד שלום.

ועכשיו מתגעגעת כבר על חו"ל.

למה העמסתי על עצמי כל כל הרבה בימים הקרובים??? איך אראה אותך עכשיו??? אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני אמצא את הזמן! כי זה הכי חשוב לי!!!

באמת עוזר לכתוב.. :)