עקביות לפעמים זה לא דבר כל כך טוב.

אחת הסיבות שלא הפסדתי יותר מדי ימי לימודים עוד בבי"ס היא העובדה העגומה שהייתי חולה כמעט בכל חופש.

פק"ל חופש- מחלה!

הייתם חושבים שאם "החופש הגדול" שלי הוא יומיים (יום חמישי היה מבחן, שישבת חופש וראשון כבר מתחיל הסמסטר), יש מצב שהגורל יתן לי לנוח בו ולבלות כפי שתכננתי. אז חשבתם...

כמה שעות לאחר המבחן הכל עוד היה בסדר, הייתי אמורה לצאת עם חברות ולחגוג את סיום הזוועה שנקראת תקופת המבחנים.

רק שלבטן שלי היו תוכניות אחרות.. כפי שכבר ציינתי פה בעבר- תכו אותי על הראש עם פטיש 5 ואני אהיה בסדר אבל לא מסוגלת להתמודד עם כאבי בטן.. פניתי לארון התרופות בחיפוש נואש אחר משכך כאבים כלשהוא.

בידיעה מראש שאקמול אני לא אמצא שם (כי ההורים לוקחים רק אופטלגין ואני לא נוגעת בדברים כאלה) התפשרתי על חצי כדור אופטלגין. רק שגם זה לא היה.. הקדמה הגיעה אל ארון התרופות שלנו! אופטלגין בטיפות! קראתי את ההוראות.. 4 טיפות לילדים בני שנה, 6 לשנתיים, 17-44 למבוגרים וכו' טוב... תינוקת אני אמנם לא אבל מבחינת כדורים אני כן. טפטפתי לי 4 טיפות ובלעתי.

ראו הוזהרתם זה ממש מגעיל!!!!!!!! כוס מים וקצת שוקו הרגיעו לי את בלוטות הטעם הדואבות ונכנסתי להתכרבל במיטה.

שינה טובה אמנם זו לא הייתה, אבל כמעט 10 שעות.. שזה חביב+.

חופש נעים לכולם!

נ.ב- מוזמנים להמשיך לנחש. spot the not:

1. אני שותפה בשיא גינס.

2. כתבו עלי שיר ידוע.