השעה ארבע וחצי, תרגול אחרון ליום חמישי. שיעור אחרון של הסמסטר.

אני: מסתכלת על צויץ במין מבט מתלהב, עוד לא מספיקה להוציא הגה מהפה..

צויץ: "זו השעה האהובה עליך בסמסטר?"

אני: ~חיוך מרוח לי על הפנים מאוזן לאוזן~

צויץ: "אני קוראת אותך כמו ספר..."

תם ונשלם סמסטר א' של שנה ב' ועכשיו החלק הבאמת מעצבן.. המבחנים!!

חילופי חברים:

אתמול נסע לו צמות לחצי שנה בניו זילנד והמזרח,

היום חזרה תותי מדרום אמריקה.

שומרים על נציגות בחו"ל..

(קבלתי מתנות שוות!!, היא קבלה פסק זמן חמאת בוטנים ובלונים)

חוץ מזה יש לי בעיות עם פרח שוב.. אמנם לא קרה שום דבר גרנדיוזי.. אבל נמאס לי "להחליק" את כל המצבי רוח שלה.

ביום חמישי האחרון (לא היום) היא התחילה לדבר איתי באמצע השיעור, אז אמרתי לה שאני רוצה להקשיב.. אמרתי את זה בשקט בלי שום טון שמרמז על משהו אבל היא נעלבה והתעלמה מנוכחותי כמעט עד סוף היום. התעלמה עד כדי כך שהיא שאלה את המקל (ראה רשימות) שישבה מימיני שאלה, בעוד היא יושבת בעצמה מצידי השמאלי- כאילו אני רוח. לא אמרתי שום דבר.. האמת? הייתי קצת בשוק מההתנהגות שלה.. היא מפריעה לי ונעלבת מזה??

חוץ מזה שאנחנו עושות עכשיו פרויקט ביחד (גם עם רדבול) והיא לא ממש תורמת את החלק שלה.

אז הגעתי למסקנה שאני לא ממש מעוניינת להגיש איתה תרגילים בסמסטר הבא... הבעיה עכשיו היא איך להגיד לה את זה בלי שהיא תפגע מזה יותר מדי.. רעיונות??