טוב אז אולי לא שמתם לב אבל בזמן האחרון לא ממש כתבתי כאן מהלללללב (אתם יודעים מאיזה שיר..). בעיקר כי לא הייתי סגורה על עצמי. אז בימים האחרונים, בין תרגיל אחד לאחר (מועד ב'..) הגעתי למסקנה מבוססת שזה פשוט לא זה.

למה אי אפשר להרגיש מהראש? למה לא ללכת עם ההגיון הבריא אלא עם הלב?

ואל תגידו שהלב יודע מה טוב בשבילנו כי זה לא תמיד נכון. כבר הבנתי שאהבה לבד לא מספיקה לקשר ארוך טווח אלא למשהו קצר וחולף. כבר הבנתי שאהבה מסנוורת ומונעת מאיתנו לראות פגמים שבדיעבד הם-הם הגורמים לפירוק הקשר.

למה לא ללכת עם הרציונל? במשך שנים אני מטפחת את שלי. משקה, מזבלת... ובסוף הוא סתם יושב שם. עוזר לי למצוא תירוצים- ללב.

זה לא אומר שאני לא רוצה לאהוב מהלב. אני מאוד רוצה!

זה נשמע קצת סותר? נו אז מה. זה קיטורים לשמם ולכן מותר לי לסתור את עצמי.

ומילא יש סיבה טובה הגלויה לעין לזה שקשר לא עובד, זה עושה את החיים הרבה יותר קלים לסיים אותו. אבל אין לי.

וזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי. אני ממש שונאת את זה!!!

אז קצת מגעיל לי עכשיו.

בד בבד עם המגעילות הזו אני לא יכולה שלא לצהול קצת על העובדה שהיום היה המועד ב' האחרון (והיחיד מסמסטר זה).

יהיה פה בטח פוסט סיכום שנה א' שלי בתור מהנדסת קדטית צעירה.. אבל זה ביום אחר. המבחן היה- אין לדעת. באמת שאני רק רוצה לעבוד. אז החופש מתחיל עכשיו. כמה חבל שאיתו נפלה עלי העייפות של כל השבוע האחרון בו למדתי יום יום מצאת החמה עד צאת הנשמה (ועדיין לא מרגישה שיודעת פיזיקה כמו שצריך..).

מה כתוב בסוף כל ספר בתנ"ך? חזק חזק ונתחזק? שיהיה.