אני צריכה חופש.

אז תיכף תגידו- אבל.. פסח?

אז זהו שלא.

קמתי כל בוקר עם שעון מעורר שזה כבר לא חופש והלכתי לישון עייפה ורצוצה אי שם בשעות הקטנות של הלילה (כמו בדר"כ).

למרות כל זה היה לי יחסית נחמד בפסח הזה.

בבוקר עבדתי. איפה עבדתי? כולם יודעים איפה אבל לקרוא לזה בשם זה מוזר. למה? כי מוזר לי לקרוא לזה באיזשהו שם. איך לקרוא לזה? המשרד של אחי? המשרד של דוד שלי? המשרד של דוד שלי ואחי? המשרד של סבא שלי ז"ל? זה קצת מבלבל. אז ברוח הדברים (הפיכת המשרד מעוסק מורשה לחברה (ע"ר) שנושאת בגאווה את שמו של סבי) החלטתי להגיד שעבדתי במשרד ע"ש סבי. נשמע הגיוני, לא? היה מאוד נחמד שם. כמה רע כבר יכול להיות כשעובדים במקום כל כך משפחתי? בהנחה כמובן שיש רגשי חיבה לנפשות הפועלות :). אחותי היא זו שאמורה לעבוד שם אבל בגלל שהתחילה להעבוד שם לא מזמן (לאחר פטירתו של סבי) לא היה לה סידור לבנות (האחייניות) לפסח. אז אני החלפתי.

אז ככה עבר לו הבוקר בעבודות בילוש (לא, הם לא חוקרים פרטיים אלא מהנדסי חשמל) ואחה"צ בניסיון למידת פיזיקה.

למה בילוש? סבא שלי היה בנאדם מאוד ריכוזי. מה שאומר שבכל ענייני המנהלה הוא טיפל. יש לציין רק שלמרות שהיה מהנדס מוכשר בהחלט, בעניינים האלה הוא היה מוצלח קצת פחות. אז לכו תכנסו לו לתוך ענייני התשלומים ותבינו מה בא מאיפה, מי חייב כמה, איזה חובות, מה כבר שולם אבל עוד לא מחוק.. בקיצור, זה בערך כמו להכנס לקוד שמישהו אחר כתב, רק בלי ההערות החביבות בירוק (המתכנתים ביניכם יבינו על מה אני מדברת). היה נחמד אבל לעבוד על דברים של סבא. מוזר מאוד. אבל.. כאילו איפשהו הוא עוד שם. בכלל המשרד עכשיו בשלבים של, איך עושים, מה עושים, לאן ממשיכים מכאן ועזרתי להם (אח ודוד) לקבל כל מיני החלטות ניהוליות. זה קצת העלה לי את הביטחון במקצוע שלי (לעתיד). שאיפשהו, ההתייעלות הזו באה אצלי טבעית. אני רק מחכה לרגע שזה יתבטא בלימודים שלי.. אולי כשנגיע לקורסים שבאמת קשורים למקצוע.

טוב, ההורים מטיילים ואני הולכת לאחי היקר שהכין לי ארוחת ילדים :)

חג שמח!