לחזור... לחזור.

לחזור (פ') לשוב, להופיע מחדש, לבוא שוב; לסגת, לשוב לאחור; לעשות שוב, לעשות שנית; להתחרט.

מה זה?

זה... די מדהים לראות את האנשים מסביבי ולשים לב לשינויים שעברו עליהם אחרי שהם חזרו. מדהים במובן של תדהמה, בכוונה של משהו מפתיע. וזה עוד יותר מדהים, כשאני רואה את זה אצלי. ממש בפנים. החזרה הזאת יכולה להישאר כל כך הרבה זמן, ומצד שני, יכולה להיעלם כשרק נמצמץ.

לחזור. לחזור, לשם. אל האנשים. אל המקום הזה. אל הרגשות האלה. לחשיבה הזאת. למילים האלה. אל ההתחלה, אל המקום שממנו הכל התחיל מאפס. אל ההתחלה.

תארו לעצמכם... פרח.

לאט לאט, עם הרבה תשומת לב ואהבה, הפרח הזה צמח. עם שורשים חזקים באדמה המושקעת, נראה היה שהפרח גדל. הוא לא הספיק לעשות הרבה... בסך הכל, צמח כמה סנטימטרים. כמה הוא כבר הספיק לראות? כמה אנשים הספיקו להסתכל עליו, ולהתפלא מיופיו? בידיוק. הוא כן הספיק לראות את השמש ולהרגיש את הגשם. הפרח אהב מאוד את האדמה שלו.

יום אחד, יום בהיר אחד. החליט החקלאי, שגידל הוא בעצמו עם כל אהבתו את הפרח, שהוא רוצה לעקור את השורשים שלו, כדי להעביר אותו אל אדמה אחרת, שבה הוא חשב שיוכל הפרח להשתלב יפה עם שאר הפרחים השונים שבאדמה ההיא. וליצור שם תמונה שלמה יותר לפרח. הרי, האדמה הראשונה לא הייתה במצב טוב בשבילו. מסכן הפרח, לא מגיע לו לסבול אדמה שלא טובה. בכל זאת, הפרח דווקא אהב את האדמה הראשונה.

החקלאי, בכל זאת, קם ועקר את השורשים של הפרח. הפרח התעקש. השורשים היו חזקים, ממש בתוך האדמה. עם קצת כח, החקלאי הצליח להוציא את הפרח מהאדמה. הוא הלך דרך ארוכה עד לאדמה החדשה שהוא בחר לפרח, ובחר את מקומו. מקומו החדש, סביב פרחים צבעוניים. אבל אף פרח לא היה בצבע שלו. הוא בכל זאת ניסה, והוא הצליח, איכשהו, להכניס את הפרח לאדמה החדשה.

תבחרו שם לפרח. אני בוחרת פאולה.

תתארו לעצמכם שמדי פעם שואלם אותי, את השאלות האלה שבהתחלה גורמת לכם לחשוב, איזה שאלה טיפשית! אבל היא מהשאלות הקשות האלה שלא יודעים מהי התשובה, למרות שנחשוב על זה המון זמן. כאלה כמו - מה את מעדיפה, ישראל או אורוגוואי? אם הייתה לך ההזדמנות לחזור לאורוגוואי, היית מסכימה? היית קוראת לישראל כבית, או לאורוגוואי? מה הכי גרוע בישראל? מה הכי טוב באורוגוואי? היית חושבת לגור בישראל כל החיים שלך?

די, די! אי אפשר ככה. אין תשובה. אני בעצמי לא יודעת מה התשובה.

לחזור לשם זה מדהים, חוויה שאין כמותה. אבל בסופו של דבר... מתישהו צריך ללכת, לעזוב שוב, ואולי נקרא לזה לחזור, הביתה. הגורל החליט שמקומי לאו דקווא שם.

לפעמים אני לא יודעת מה הפרח רוצה.