עולמות שלמים ממשיכים להתנפץ לי מול הפנים. כאלה שחייתי בהם כמה שנים טובות...
אני לא יודע לאן אני הולך. לאן להתקדם.
אני אף פעם לא מאושר. כל מה שייחלתי לעצמי להשיג, לא הביא לי אושר מספק.
בא לי לעזוב הכל ולנסוע רחוק, לראות עולם, אבל פוחד שזאת תהיה טעות...
אני לא יודע מי החברים שלי... ויוצא לי לחשוב על הדברים האלה תמיד כשאני לבד.
כשחבר טוב אומר לך "אנחנו דומים", ובתוך תוכי אני חושב לעצמי "כל כך לא..". ואז זורק לאוויר "אתה לא תבין". זה מרגיז. שאני לא יכול להסביר מה קורה לי ואיך הראש שלי חושב בדיוק. נראה לי שזאת תשובה שאי אפשר להסביר אותה במילים.
זה יותר קטע נפשי. הרגשה.
הלוואי והייתי יודע מה יספק לי אושר...
רכב השגתי בכוחות עצמי, אני יוצא וקונה הרבה דברים שעושים לי קצת טוב על הלב, אפילו בעבודה התקדמתי.. וכל הדברים האלה לא מצליחים להביא אותי לסיפוק.
וכשחושבים על זה, כל הדברים האלה הם חומריים... אולי זאת התשובה.
אני צריך למצוא שלמות רוחנית. למצוא את עצמי. זה נשמע דבילי, אבל ככה זה מרגיש בדיוק, וזה כבר המון זמן...
לא הכל כסף וחומרניות...
אני חושב שזה היה ברור אפילו די מזמן, רק שאולי באיזשהו מקום בתוכי קיוויתי שברגע שאני אשיג את הגיטרה הזאת , או את הרכב הזה, או את הקידום הזה בעבודה, זה יעשה אותי מאושר... ואני מרגיש ריק כאילו אין לי כלום.
אמא אומרת שאנשים כמוני אף פעם לא יהיו מאושרים, כי לא משנה מה יהיה להם, זה לא יספיק.
תמיד יש לאן לשאוף ומה להשיג. אבל זה לא מה שאני מחפש כנראה...
Lynx
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: