ואני כבר לא מצליחה אפילו לחלום.
כל כך הרבה זמן וחוויות חדשות, אני בכל זאת חזרתי לבדיוק אותה הנקודה.
זאת לא נקודת התחלה, זה הסוף.
אני מנסה לדמיין מקום טוב יותר ומבינה שהמקום הזה יכול להתקיים רק בלעדי.
איך? איך? איך? והתשובה פשוט לא מגיעה, גם לא מבפנים. אין דבר בתוכי. איך הגעתי לפה שוב?
אפילו לשנוא אני כבר לא מצליחה, אפילו לא את עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
milk*