'חת, 'חת. מישהו שומע אותי?
אני משדרת אליכם מתוך מעמקי הלא נודע התת מודע, איפשהו שמאלה משביל החלב ומעט ימינה מהתחנה המרכזית הישנה או צפונה או דרומה. לא, לא, לא אני לא אצליח לנווט בעיר הומה אדם. תנו לי שדה, תנו לי כוכבים וצל ירח, תנו לי יער, תשמיעו לי קריאות ינשוף, בתמורה אני אתן לכם את האהבה ואז אגיד לכם בדיוק איפה אני נמצאת. היום? אין טעם, אני אבודה. זאת אומרת לא מצליחה למצוא את עצמי, אם הייתי צריכה להזמין לעצמי מונית למקום טוב יותר לא הייתי יודעת להגיד מאיפה לאסוף אותי וגם את היעד לא הייתי מצליחה לתאר.
נעים מאוד, אני בן אדם.
אני כותבת לכם מתוך אותו חור שחור המכונה גם יאוש. רק שתדעו (אתם בטח כבר יודעים אבל אולי יש צורך להזכיר לכם?) שאין היאוש שחור כלל, יש לו הרבה צבעים ובכלל, אם הייתם שואלים אותי ממה הוא עשוי הייתי אומרת שזה החומר הזה ממנו עשויות הטבעות האלה שמשנות את הצבע בהתאם למצב הרוח, לחום הגוף זאת אומרת. סגול stands for אהבה או חרמנות, מצב רוח וחום גוף. תשאלו אותי שאלות אמיתיות. מספיק עם "איך זה גורם לך להרגיש?", הרי טבעת פשוטה עשויה יאוש פשוט מסוגלת לספק לזה תשובה הרבה יותר מדויקת משלי. היאוש, אין הוא צבעוני בלבד, יש לו גם ריח וטעם. הטעם.
עזבי את הטעם. כמה הפרעות נפש אחת מסוגלת לשאת מבלי להתמודד*. פאקינג שיט, הרי גם הנתון הזה סוביקטיבי. תנו לי הזדהות, תנו לי כוכבים וצל ירח, רק קחו ממני כבר את האהבה- זאת ההפרעה שתמוטט את הנפש שלי, אני יודעת, זה היה ידוע עוד מההתחלה ולי לא היה איכפת. מזה אני רוצה למות, מלב שבור. את כל השאר אין ברירה אלא לבלוע.
*להתמוטט רציתי לכתוב.
רציתי לכתוב עוד, יושב בתוכי כל כך הרבה. קיים צורך ממשי לשלשל את זה החוצה.
חייבת ללכת.
אני אחזור, הרי אני תמיד חוזרת ובעצם לא הלכתי לשום מקום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
milk*