לא. אני לא עד כדי כך סתומה בשביל לעשות כותרת צומי.

תקופה לא קלה.

הכל פשוט נפל עליי בבום אחד.

מה נסגר איתכם אנשים?

למה?

הלילה הזה ניראלי היו לי חמש דקות שלא היו לי דמעות בעיניים.

אני כבר לא רואה לאן אני הולכת מרוב הדמעות האלה.

עייפתי מלבכות.

עייפתי מלהרגיש.

עייפתי מכל החרא הזה.

ואיך ממשיכים מפה בדיוק?

איך עוברים הלאה לחיים החדשים?

אם ישלך זכרונות כ"כ מדהימים מהחיים הקודמים שרודפים אותך,

ואתה יודע שהם בחיים לא יחזרו.

לא אכפת לי להשמע אימו.

ואני יודעת שיבואו אנשים שיגידו "את מגזימה"

כולכם יכולים לקפוץ לי.

נכון לעכשיו רק בנאדם אחד נמצא שם בשבילי.

והאחרות?

כאילו זהו, כבר התגברתי על זה ואני לא צריכה תמיכה.

יאללה לארגן מסיבה נכיר אנשים חדשים.

המבט הזה.

החיוך הזה.

החיבוק.

הכל.

הכל פשוט עבר.

עבר יפה, ורוד[מותר גם לי להפקץ מידי פעם].

שאני מסתכלת עליו עם חיוך מזויף.

מה אני אמורה להרגיש עכשיו?

שימחה?

עצב?

שינאה?

אכזבה?

געגוע?

עייפתי מכל השיט הזה.

עייפתי מלבכות.

עייפתי מלחיות.

.I miss you