אתמול,ישבתי באוטובוס,בדרך לחולון,לאבא שלי. וממולי ישב ילד,ילד קטן. הוא היה כה תמים,כה מאושר,לא ידע מה עובדות החיים יציבו לפניו. שהסתכלתי עליו,על התמימות שלו,על החיוך שהיה מרוח מאוזן לאוזן. עלו בי זיכרונות,זיכרונות כואבים. על ילדות הרוסה. על התמימות שמעולם לא הייתה. על שמחת החיים שהייתה,ולא תשוב עוד,לעולם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
