לחלום בגדול

רציתי לכתוב כאן פוסט אחר לגמרי. פוסט שמספר על זה שנכנסתי ליישוב בו גרה אחת הבלוגריות שהכרתי כאן ומעולם לא פגשתי.

בלוגרית שתיארה את את היישוב הקטן שלה באפן ציורי ומסקרן כ"כ שכשראיתי את השם שלו בצד הדרך במקריות, ידעתי שאני חייב להיכנס.

יישוב עם בריכות ומגדלי מים, צרכניה, מפעל שנראה נטוש למרות שאינו ואפילו כל מיני סדנאות ביתיות קטנות וחמודות.

רציתי לכתוב על זה פוסט ארוך ומתקתק.

אבל עכשיו כל מה שבא לי זה להתכנס בתוך עצמי.

אני לא רוצה לדבר עם אנשים.

אני לא רוצה לראות אנשים.

אני לא רוצה לשוחח עם אנשים.

ולפרקים אני פשוט לא רוצה להיות. נקודה.

אני אשב מול סדרות טלויזיה משמימות, אקרא ספרים, אולי אני אזרוק לפח חצי מהשטויות שצברתי רק כי הן תופסות הרבה מקום.

אבל בעיקרון מיציתי.

אני רוצה לצאת מכאן למקום הכי רחוק שאפשר ולעולם לא להסתכל לאחור.

לנתק כמעט כל קשר, לשכוח כמעט כל זיכרון ופשוט להיעלם.

אני לא רוצה להרחיב על זה, אני לא רוצה לדבר על זה אני פשוט רוצה דף חדש לגמרי כי בשינוי חיובי ומהיר של 180 מעלות אני לא מאמין ואין לי כח להמשיך עם השינוי האיטי הזה.

אין לי בעיה אם תגיבו פה, אבל אלו מכם שיש להם את הפייסבוק שלי או גאד פורביד את הטלפון שלי, אל תתקשרו, אל תיצרו קשר ישיר,

אני לא מעוניין בזה.

שבת שלום.