ימנו של חייל (לשעבר) מתוסכל (כבר לא כ"כ) בדרך לקצונה (ונפלתי)הבלוג הזה מיעד אך ורק לשעות הקטנות של הלילה, מומלץ להרחיק ילדים,זקנים ואנשים הרגישים לבמבה אוסם,פיצה וחצילים מטוגנים (לא בהכרח בסדר הנ"ל).
כמו כן אין כניסה לאוכלי גפילטה פיש... סוריי.... |
| 7/2010
הרהורים
ידידה שלי כתבה לפני מספר ימים על הפשטות (היחסית) שהייתה לנו בחיים בגיל צעיר יותר,
על הנאיביות, על השמחה היחסית משטויות, על אהבות ראשונות, נשיקות ראשונות וכמובן אכזבות ראשונות.
אני בעצם רק עכשיו מבין כמה זה רחוק ממני. לא רק השנים שעברו מאז - אלה גם אובדן התמימות ואיתה ראיית העולם המיוחדת
שמיחדת את גיל העשרה... אם אז הייתי חושב על לאן יוצאים וכמה משתכרים היום אני חושב על מאיפה לכל הרוחות מוצאים מספיק זמן להשלים חומר למבחן ואיך מתארגנים על עבודה בשביל לקנות אוכל לסוף שבוע.
אם פעם הייתי חושב איפה נפגשים עם כל החבר'ה, היום אני פשוט מחפש את הבחורה שתשב איתי בסוף היום באווירה רגוע יותר, ושקטה יותר. אם פעם הייתי שונא את קונספט המשפחה, היום אני רק מחפש להקים אחת משלי.
אם פעם לא דברתי עם המשפחה שלי.... אה, זה בעצם לא השתנה מאז גיל 13.
מידיי פעם עולה לי התהייה, למה אני בעצם קם כל יום בבוקר, הריי גם זה הולך להיות יום נאחס, בשביל מה בעצם אני מנסה ללמוד - גם ככה לא הולך לי מי יודע מה, ועבודה בתחום שלי אפשר גם בלי לימודים פורמליים, למה לי בכלל לבשל - הריי גם ככה אני אשב ואוכל לבד... נו, כנראה אני במחזור החודשי שלי אחרת אני לא יודע מה הדכדוך שנפל עליי פתאום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
