תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת.

גל אילתי.

היא נוסעת ל50 ימים לארה"ב.

היא תהיה לי ממש חסרה החופש.

כי מה בעצם עושים בחופש?

ישנים אצל חברות, הולכים לבריכה, לים, עושים לילות לבנים ובקיצור כיף חיים עם החברים.

אז כן, חברה אחת פחות, כיף פחות.

אבל אני מקווה שהיה תהנה שם.

גל? שתדעי שאני מתה עלייך, ואת כ"כ חשובה לי.

אני שמחה שהכרתי אותך בשנה שעברה, שבאת אליי והתחלת לדבר איתי.

נכון שעברנו ריבים רבים מאוד וכל מני, אבל מצד שני גם עברנו כיפיים לא נורמלים, צחוקים, חיוכים וחיבוקים.

אז באמת למרות הכל, אני שמחה שהכרתי אותך ונהיית חלק בלתי נפרד מחיי.

אז תהני בארה"ב ותחזרי מהר, כי אני כבר מתגעגעת.

אני חולה עלייך, ומקווה שהים הוא לא זה שיפריד בינינו.

מתה עלייך.

גל.

עדכוןעדכוןעדכון.

אין לי על מה לעדכן :)

זה מבאס שכולם יצאו לחופש ואנחנו לא.

אבל מצד שני.. נגמר אנגלית!!

ככה שלמי אכפת..

אתמול עשינו ערב תרבות :)

הלכנו להצגה של הבנות המדהימות.

ואח"כ נשארו גם לגדולים, זה היה כזה מצחיק.

הם אנשים מוכשרים, הם כ"כ נותנים לי שאיפה ללכת לדרמה גם.

אבל הבעיה היא זמן.

אינלי זמן, ובטח ובטח שלא בשנה הבאה עם הכדוריד ואנגלית והכל.

כנראה שאני לא אוכל להיות בדרמה אם לא יהיה לי זמן |:

וזה חבל לי.

קיץקיץקיץקיץ!

הקיץ הגיע, וזה נחמד :)

השנה זאת הייתה ממש שנה כיפית, שונה כזאת.

שנה של התבגרות.

אמנם שנה של התבגרות, אבל בכל זאת לא הספקתי הכל.

נשארו עוד שבועיים בערך.. ואני אנסה להספיק הכל עד הסוף.

מקווה מאוד שאצליח.

אז סתם עדכון לצאת מהדיכי.

גל.

שלא מרגישה מי יודע מה..

אצל גל, חח ערבייה מתה.

עריכה:

רק כי הבטחתי..

גל אילתי.

זה קשה לי, כ"כ קשה לי.

לראות אותך, מבלי לדבר איתך.

מבלי להתייחס, מבלי לגעת, מבלי להתקרב.

אתה תמיד שם, ואני, פה.

אוכלת את עצמי מבפנים.

כל פעם שאני רואה אותך אני מפוצצת מבפנים,

בידיעה שבחיים לא תוכל להיות שלי.

זה קשה לי, ממש קשה לי.

אני רוצה שזה ייגמר.

נמאס לי להרגיש רע עם עצמי.

ואתה? אתה לא סגור על עצמך בכלל.

והאדם היחיד שנפגע מזה, זאת רק אני.

ניסיתי, ואני ממשיכה לנסות לשכוח.

אבל זה חזק ממני.

ולי? לי כואב, ותמיד כאב.