אז.. מה היה לנו השנה?
השנה הופרדתי מכיתתי והועברתי לכיתה חדשה כמעט לגמרי.
היה מוזר אני חייבת להודות .. ובהתחלה (כמו בכל פעם!) היו ריבים אינסופיים עם אנשים שאיך נומר במילים עדינות, לא אהבתי במיוחד.
לא הרגשתי לא רצויה או כל הבולשיט הזה .. ידעתי שבסופו של דבר אני אתרגל לזה .
וצדקתי. אני משערת שזה היה 3 חודשים אחרי תחילת שנה(או אפילו יותר?) והכל התחיל לתקתק, לרוץ וכולם ~כמעט~ חיו בשלווה אחד עם השני.
זה היה סוג של מבחן שעשיתי לעצמי , לראות איך אני מתמודדת עם בעיה, איך אני פותרת אותה ומה התוצאה.
האמת שאם היתם שואלים אותי תחילת שנה, בחיים לא היתי מאמינה שאני, חן זלצר, אצליח לשרוד שינוי שכזה , כיתה שכזאת, בעיות שכאלה.
הפתעה!
הטיול השנתי היה טוב, לא אגזים אם אומר שהוא היה הכי טוב עד עכשיו .
הטיול הזה יזכר במיוחד בשינוי שעברתי בו.
לפני הטיול השנתי ולפחות עד הסימסטר הראשון היתי רגישה ואכפתית (אחרים יקראו לזה אימו) אבל no more.
עברתי שינוי רציני בעיקר כי הכרתי את "הסוד" ובזכותו הכרתי את עצמי טיפה טוב יותר.
זרקתי את החיים הישנים ומלאים המריבות, הסיכסוכים, הכעסים והדמעות ופתחתי דף חדש! נקי לגמרי.
שיניתי גישה וכבר בטיול הרגשתי את ההבדל . דברים טובים פשוט באו אלי בלי שאעשה הרבה.
בשלב הזה , הכל התחיל להסתדר, דברים נהפכו קלים יותר.
בחצי השני של השנה, הקבוצה שהתעמלתי בה נסגרה בגלל שעוזרת המאמנת - זאת שאימנו אותנו - עזבה את הקבוצה (אין געגועים,תהיו רגועים)
הקבוצה התפרקה ובסופו של דבר נשארו רק שתי בנות, אני ועוד אחת. כמובן שהאימונים לא היו אותו הדבר ובגלל שהינו רק שתיים סגרו את הקבוצה.
דלת אחת נסגרת , שתיים אחרות נפתחות.
ושתיי הדלתות שלי היו: עברתי לתעמל יותר פעמים בשבוע במקום אחר , עם אותה מאמנת אבל טיפה יותר טוב.. היתי אומרת בגלל החברה.
עוזרת המאמנת עזבה לא רק את הקבוצה שלנו אלה גם את כל שאר הקבוצות שאימנה, היחסים שלי ושל המאמנת נפלאים. תעשו אחד ועוד אחד.
עד סוף השנה, אימנתי שתי קבוצות של בנות התעמלות קרקע. לא רק שנהנתי , גם עשיתי מיזה כסף! נפלא לא?
שנה הבאה אני הולכת לאמן את ~כל~ הקבוצות ולהרוויח כפול מה שאומר שבחופש הגדול , אני בחו"ל.
בסוף שנה היו לי שתי הופעות, אחת בקניון ואחת בבית-ספר. כולן הלכו חלק וקיבלתי מלא מחמאות. צריך יותר מיזה ?
יומיים אחרי ההופעה בבית-ספר היתה לנו מסיבת סיום שיכבתית וכולנו הלכנו לבריכה . היה ממש כיף!
יום אחרי זה היה טקס בבית הספר. חילקו בו תעודות. אם תהיתם, קיבלתי תעודת הצטינות.
עוד השיג שלי הוא שבתחילת החופש הגדול הקודם התחלתי דיאטה (והפעם אחת שבאמת השפיעה) ואני גאה לומר שנכון לעכשיו אני 15 קילו פחות !
כן , זאת עבודה מאוד קשה.. אבל אף פעם לא נשברתי . כשאתה מאמין במשהו ובאמת רוצה אותו, אתה יכול להשיג אותו.
הוכחתי לעצמי שאני חזקה מספיק בשביל להגיע לאן שאני רוצה ואפילו יותר מיזה . זאת היתה הצלחה גדולה !
לא נשאר לי עוד הרבה לרדת בשביל להגיע למשקל הרצוי (אל תדאגו , אני לא בקטע של אנורקסיה- הדיאטה שלי מוכיחה את זה).
אני בטוחה שאני אגיע למשקל שאני מציבה לעצמי. ואז? אז אני אצא לשופינג מטורף!!! גם ככה שומדבר לא עולה עלי עכשיו, ואני מאושרת בגלל זה!
אז השנה הזאת היתה ניפלאה וחלק גדול ממנה תרמו החברות המקסימות שלי שאני אוהבת ומעריכה כל-כאאאאאאך!
דנה- למרות הכל ואחרי הכל- אני אוהבת אותך מפה עד השמיים! את מקסימה , מצחיקה , כובשת ותמיד שם בשבילי.
קציה- הילדה שיושבת לידי וסובלת אותי שלוש שנים- אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך! את אופטימית , אכפתית וחברה למופת.
מריה- זאת שעיניתי קשות בחזרות- אני פשוט מתה עליך! את מוכשרת , חזקה ואני יכולה לסמוך עליך בכל נושא.
אני מאחלת לכן את כל הטוב והיופי שבעולם ושכל בוקר תקומו עם חיוך מאיר על הפרצוף! אני גאה שאתן החברות שלי.
תודה רבה על הכל 3>
אני מקווה שלכולם היתה שנה כזאת. ואם לא? תמיד יש את שנה הבאה.
חופשה נעימה לכולם !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
