החסרונות העיקריים שלי הם שאני טינאייג'רית ממוצעת, קיטשית, ו..אישה.

היישר מהנייד. 

 אני מתגעגעת...

אני כותבת מהמחשב של המכינה...צריכה לזכור למחוק מההיסטוריה..

פרטיות אין כאן.לא במחשבים לפחות...

קצת קשה כאן...טוב...מאוד קשה כאן...

נכון, קשה פירושו אפשרי...אבל קצת כואב להרגיש שנואה.

יש געגועים הבייתה..אבל הבייתה במובן של דברים מוכרים, חברים, מוזיקה, אמא(לאו דווקא אבא)איתי שלי...גורי..

הפרטיות..אבל זה נסבל...

יש גם מחשבות על מה שעבר עלי עד היום לקראת ראש השנה החדשה...

זה דבר ממש משמעותי עבורי כרגע-ראש השנה.

זה דבר חדש, שנה חדשה במקום אחר, חיים אחרים..חברים אחרים..לא כולם, אבל עדיין...

הציפורניים שלי חזרו לצמוח, וזה דבר טוב.(כתבתי את זה כי הפסקתי לרגע, לנשום, והסתכלתי עליהן..)

ואני עדיין קוססת..(לכתוב, לכתוב, לכתוב...לא להפסיק)

טוב אני מחרטטת כי אני רוצה קצת הבייתה...קצת הרבה..

מחר יש קבלת שבת בקיבוץ...ויש אפשרות להתפלל..

אולי אני אעשה את זה.

נראה..

תשלחו לי קצת חיבוקים, בודד לי.

גם טלפונים או SMSים יבשים יעודדו....

לילה....

אני, אי שם בצפון הרחוק, 400 מטר מגבול לבנון.

אני בנאדם מאוס..

נאהבת ולא מרגישה ככה...

טיפשה.

כואב לי כל כך...

אני כל כך כל כך אוהבת אותו...

בא לי להפסיק לחיות כרגע.