החסרונות העיקריים שלי הם שאני טינאייג'רית ממוצעת, קיטשית, ו..אישה.

בגיל שלוש עשרה סיפרו לי על אלוהים. אמא אמרה שהיא לא יודעת אם הוא אמיתי. אחותי אמרה שכן. אבי, השכן בלי הרגל, אמר שהוא לא אמיתי. פעם אפילו פגשתי אדם לבוש שחור ברחוב שביקש ממני לעזור לו לקרוא משהו ולמדוד רצועות שחורות על היד. כששאלתי אותו למה, הוא אמר לי שזה כי אלוהים ביקש, אבל כבר לא ידעתי למי להאמין, ולא היה לי את מי לשאול.

בגיל חמש עשרה, סיפרו לנו בבית הספר על הצבא. הושיבו אותנו בכיתה ואמרו לנו שעוד שלוש שנים אנחנו נהיה חיילים ונשמור על המדינה, אז לא הבנתי למה אמא שלי הבטיחה לי שעד שאגדל כבר לא יהיה צבא. גם אז לא ידעתי למי להאמין, או את מי לשאול.

בגיל שמונה עשרה, ידעתי שאמא שלי רק קיוותה, כשהלכתי לצבא. בגיל תשע עשרה ידעתי שאני לא מאמין באלוהים, כשרן מת לי בידיים.

                                          בגיל עשרים פגשתי אותו, ושאלתי הכל. "

קראתי את זה אצלו והרגשתי את הלב נצבט.

זה מפחיד לקרוא את זה יומיים אחרי שראיתי את אחד מיקיריי עם מדים ונשק.

תודה שריגשת...

ושיר שתמיד עושה לי לכאוב...

אבות ובנים

ביצוע: אביתר בנאי
מילים ולחן: אביתר בנאי

היא הסתכלה במחברת. בעמוד מלא לבבות...היו רשומים שם השם שלו...הטלפון..תאריכים חשובים.

"אני אוהב אותך". היא זכרה את מילותיו...וזה מרגיש כאילו אתה שונא!היא הרגישה את הצעקה דוחפת למעלה..

לצאת. בכוח.

היא תלשה את הדף בכוח...בכעס.מבוהלת לרגע מרגש השנאה שהעז לבצבץ...

"תעוף מכאן..." היא לחשה לו כשרעד מורגש בקולה.

תוך כדי שהיא מקמטת את הדף היא חשה את הכאב של פעולת החסימה שהיא עושה בגרונה.

פתאום הכל נהיה מטושטש ומעורבל...

היא זרקה את הדף בכוח, והתפרקה...

היא בכתה כמו שמעולם לא בכתה..היא הייתה לבדה, אז הרגישה חופשי לצעוק.

היא צרחה את נשמתה לבורא...ביקשה שיקח אותה.שיפסיק את הכאב..

שיקח אותה לזרועות טובות וחמות שם למעלה.הזוג שמחכה לה בשלווה והרבה סבלנות.

לפתע היא נפלה ושלווה מילאה אותה...

היא קמה אחרי שחשה הרבה זמן לא כלום..

עוד לא התרוממה לגמרי וראתה את הדף שלפני זמן לא ידוע ולא מורגש קימטה וזרקה.

היא לקחה אותו בידה השמאלית, ובידה השנייה פתחה את דלת המרפסת...

טיפסה, והתיישבה על המעקה בקומה הרביעית.

היא החזיקה את הדף כעת בפינתו הקיצונית, שלפה מצית מכיסה והציתה את הדף..

בעודה מסתכלת בחתיכות השרופות של הדף מתעופפות להן בחופשיות באוויר הפתוח חשה קנאה גדולה מציפה את ליבה...

היא שחררה את הדף לאוויר הפתוח.

נעמדת נחושה...מרגישה שלווה מציפה אותה פתאום..

ובשנייה אחת מלאת משמעות היא שחררה עצמה.

מהכל.