החסרונות העיקריים שלי הם שאני טינאייג'רית ממוצעת, קיטשית, ו..אישה.

תמיד לזמן הזה בשנה יש איזשהו ייחוד.

יש תחושה של התחלה...או חגיגיות..או התרגשות של משהו חדש..

עונה חדשה..פרק חדש..

הפעם אני עומדת בפני מבחן.

אני מרגישה נבגדת, שבורת לב, בידי החבר הכי טוב שלי.

ועם זאת לא לגמרי.

כי הוא סיפר לי את האמת.ולא שיקר כששאלתי, ולא התחמק.

אבל הוא אמר בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע.

שאני איתו.והוא אוהב אותי.ואני היחידה.

אבל מה שראיתי, או יותר נכון קראתי, לא עוזב אותי.

זה עזב אותי אתמול, כשאני שאלתי והוא הסביר. ולא רציתי להתעמק בזה.

ואז שתיתי. לראשונה. איבדתי את בתולי האלכוהול שלי אתמול.

וזה היה במקום.

כי עובדה שעכשיו זה לא עוזב אותי.

ואם לא הייתי עושה משהו מטורף אתמול, הייתי מפספסת ערב מטורף עם אחלה הופעת רגאיי במייקס פלייס.

אז שתיתי וזה עזב אותי..והייתי קצת מסטולה.

אבל היה כיף.

ועכשיו זה לא עוזב אותי..

זה נמצא שם כמו בלון גדול..ממש גדול..

שלא מפסיק להתנפח לי בלב..

ומאיים להתפוצץ, או פשוט לקחת לי את האוויר שלי, ולחיות על חשבון הלב שלי.

אז מה קרה?

הודעות..לא תמימות בכלל.. לאקסית ישנה ויקרה.

ההסבר? ניסיתי לכתוב אותו..אבל הוא לא משנה יותר מדי לאף אחד מלבדי.

אז עכשיו, אני מבולבלת יותר מתמיד...

אחרי שהמשכתי, אני לא יודעת איך ממשיכים באמת.

כל שנייה שאני חושבת על זה מעלה בי עוד שאלות, עוד ספקות..

ויותר ויותר מתחזקת בי העמדה שאני לא יכולה להמשיך הלאה כאילו כלום..

והכי מכל...

האדם שהייתי הולכת אחריו להר געש מתפרץ בעיניים עצומות...

תחושת האמון החזק שלי בו מתערערת...

אין לי אוויר