היא הסתכלה במחברת. בעמוד מלא לבבות...היו רשומים שם השם שלו...הטלפון..תאריכים חשובים.
"אני אוהב אותך". היא זכרה את מילותיו...וזה מרגיש כאילו אתה שונא!היא הרגישה את הצעקה דוחפת למעלה..
לצאת. בכוח.
היא תלשה את הדף בכוח...בכעס.מבוהלת לרגע מרגש השנאה שהעז לבצבץ...
"תעוף מכאן..." היא לחשה לו כשרעד מורגש בקולה.
תוך כדי שהיא מקמטת את הדף היא חשה את הכאב של פעולת החסימה שהיא עושה בגרונה.
פתאום הכל נהיה מטושטש ומעורבל...
היא זרקה את הדף בכוח, והתפרקה...
היא בכתה כמו שמעולם לא בכתה..היא הייתה לבדה, אז הרגישה חופשי לצעוק.
היא צרחה את נשמתה לבורא...ביקשה שיקח אותה.שיפסיק את הכאב..
שיקח אותה לזרועות טובות וחמות שם למעלה.הזוג שמחכה לה בשלווה והרבה סבלנות.
לפתע היא נפלה ושלווה מילאה אותה...
היא קמה אחרי שחשה הרבה זמן לא כלום..
עוד לא התרוממה לגמרי וראתה את הדף שלפני זמן לא ידוע ולא מורגש קימטה וזרקה.
היא לקחה אותו בידה השמאלית, ובידה השנייה פתחה את דלת המרפסת...
טיפסה, והתיישבה על המעקה בקומה הרביעית.
היא החזיקה את הדף כעת בפינתו הקיצונית, שלפה מצית מכיסה והציתה את הדף..
בעודה מסתכלת בחתיכות השרופות של הדף מתעופפות להן בחופשיות באוויר הפתוח חשה קנאה גדולה מציפה את ליבה...
היא שחררה את הדף לאוויר הפתוח.
נעמדת נחושה...מרגישה שלווה מציפה אותה פתאום..
ובשנייה אחת מלאת משמעות היא שחררה עצמה.
מהכל.