לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גיי מיוסר, חותך ורדים...

אז זהו. שיניתי. עכשיו אני סתם אני. סתם חנון ממוצע, קצת מודרני. עתודאי (כן... גם אני מכרתי את נשמתי לצבא...), ובנוסף להכל גם גיי. הבלוג הזה הוא התפרקות מחיי היום יום והנסיון הנואש שלי למצוא תמיכה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2004

משפחה2: אירועים מקוצרים עד גיל 14


טוב...

אז לבקשת הקהל המך פוסטים משפחתיים.

אז איפה היינו?? אה... כן... גיל 6 דירה חדשה.

טוב אז אחרי גיל 6 אין הרבה אירועים שווים לסיפור.

המקרה הראשון קשור לאוזניים שלי.

כפי שצויין מעלה יש לי פוליפ הידרופילי בעור התוף. כל חצי שנה אני נבדק בבי"ח קפלן למעקב. באותה בדיקה היה רופא חדש, הסתכל בתיק, בדק את האוזן דרך המכשיר הזה שלו, בניגוד לאחרים הוא לא הסתכל עליה דרך המיקרוסקופ. אז הוא ציין בגאווה "האוזן בסדר. אנחנו סוגרים את התיק. אתה יכול לעשות כל מה שאת הרוצה". מה עושה ילד בן 10 שעד כה רק חלם על מים? קופץ לברכה ביום הראשון של הקייטנה (1.7). אלא ש3 ימים אח"כ גיליתי שהפוליפ עוד חי, או יותר מדוייק היה חי. עור התוף שלי התפוצץ, ואני שכבתי כל יולי עם פתיל באוזן עד לעור התוף והייתי צריך להרטיב את הפתיל במי-חמצן ונוזל אחר מוזר כל חצי שעה. כאבי תופת אפפו אותי. ואני, עקב בעיות טכניות, נאלצתי לשכב כל יולי מתנודד בין הגב לצד בלי לשנות את פוזיציית הראש.

חוויה מעניינת לכל דורש. חוויה שחוויתי 3 פעמים לא פחות. (גיל 7, גיל 10 וגיל 13).

חוץ מאירוע ראוי ציון זה אין יותר מה לציין ממש.

היו לי חיים די "נורמאליים": בי"ס, חברה, נזרקתי כי היא עברה דירה, חברים, קיבלתי נכשל בספורט (4 שנים רצוף!!), נכשל בהתנהגות (כל שנה!!), 3 תיקים במשטרה על פריצה, 2 על גניבה, 4 על סחיטה באיומים (סה"כ 9). לא משהוא רואי להעמקה...

בגיל 12 סיימתי ו' ונשלחתי לפנימיה. בפנימיה היה כיף - חברים, לא לומדים, פסיכולוג, פסיכיאטר, עוד אחד, עובדות סוציאליות (X4 - אחת עזבה בגלל ששרפתי לה את החדר...). אח"כ בר מצווה. גיל 13 אמא שלי לקחה אותי לפסיכיאטרית פרטית. בהתחלה לא רציתי, כי שנאתי את הצוות הטיפולי בפנימיה, אבל היא התגלתה כבן אדם טוב. והכי חשוב סוף סוף מישהוא שהבין אותי.

היא שלחה אותי לפסיכולוגית קוקנטיבית, אחת משהוא חבל על הזמן. סוף סוף מישהוא מבין ועוזר. וככה למדתי לתעל את הכעס למקומות הנכונים - סק אגרוף. חבל שאח"כ חזרתי למעללי הקודמים. טוב נו... לפחות החזקתי שנתיים.

גיל 14 העבירו אותי שוב בי"ס, כתה ט' ואני עדיין באותו בי"ס.

רוב רובם המוחלט של קוראי הבלוג שלי מכיר את הבי"ס הזה מסיפורי המדוייקים.

לכן לא אפרט, ואבקש משאר באי הבלוג לא לפרט, כדי לא להלאות על הקוראים.

נסכם במילה אחת את הבי"ס: שואה. או בשלוש: ניסוי סוציולוגי מעניין. או במשפט: הניסוי הסוציולוגי הסודי הגדול במדינה בעל הכי הרבה משתתפים לא מודעים, מודעים, מרצון ובעל כורחם.

נכתב על ידי , 6/7/2004 15:26   בקטגוריות משפחה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 38

ICQ: 211725137 






5,409
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לXonoX אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על XonoX ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)