אם לא עכשיו אז

אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את הרב דב ליאור בישיבה. הוא הגיע לביקור, ללא תואר "גדול הדור" שנוטים להצמיד לו בישיבות אחרות, ובא לדבר על... אינני זוכר את הנושא. לא משום שהנושא לא היה חשוב, אלא משום שדבריו של הרב היו רחוקים מהנושא כרחוק מזרח ממערב. הרב ליאור בא לדבר, והוא דיבר. אני לא זוכר את כל דבריו, אבל אני זוכר בבירור שהוא אמר שהערבים הם "שרצים". אני גם זוכר את התגובה של חבריי – לא קבלה, וודאי לא הערכה. הסתכלנו אחד על השני בתמיהה כדי להבין מאין צץ הגזען הזה, ולמתי הזמינו לו את המונית חזרה לישיבה הקטנה שלו בקריית ארבע.

אפשר להגן על חופש הביטוי, אך יש לשים את הדברים: הרב דב ליאור הוא גזען. הוא כתב הסכמה לספר שמעודד הריגה של כל ילד ערבי בחסות ההלכה, משום שיש בו פוטנציאל לפגוע בישראל. אבל גם לפני מתן ההסכמה, כל מי ששמע אותו יודע שהוא בעיקר מקלל ומגדף את הערבים, דבר שבימים כתיקונם נשמע לאוזן אדם, גם אם הוא דתי, כבליל הזוי של פנאטיות דתית, ותסלחו לי על הקלישאה. אגב, את הנאומים של הרב ליאור ניתן לשמוע בערבית. היכנסו לאתרי החמאס באינטרנט והחליפו כל "יהוד" בערבי, והרי לכם תרגום מדויק.

אני מסכים שלא בטוח שמדובר בהסתה, ושיכול להיות שגם ספרי תועבה כמו "תורת מלך" חוסים תחת חופש הביטוי. אך כיצד התעוררתם, אבירי שלטון החוק וזכויות האדם, כאשר בתחומים אחרים אינכם מכירים בכלל בזכות לחופש ביטוי? מה פתאום אתם מרימים דגלים של חופש ביטוי, כאשר אתם מתאמצים להשתיק כל קול שונה – בחינוך הדתי, בעלוני השבת, במצעדי גאווה? אי אפשר שלא לתהות כיצד קבוצות מסוימות, כמו חסידי הרב ליאור, אשר אורח מחשבתם אחיד ומוכתב על-ידי היררכיה רבנית המוכתרת מתוך עצמה, נושאים בסיסמא שהיא כה ריקה-מתוכן עבורם.

ועוד דבר – רב אינו מלך. למרות סמכותו ההלכתית, רב הוא כאחד האדם ככל שזה נוגע להלכה ולחוק. הוא אינו מעליו, ולפיכך, כמו כל אדם, אינו יכול למעול בכספים, לשחד, ולהסית לרצח – ללא החובה לתת את הדין על מעשיו. יתרה מכך: רב, כמנהיג ציבור, צריך להיות זהיר שבעתיים בדברים שהוא מוציא מפיו, משום שהוא צריך לדעת שיש אנשים מקרב שומעיו שתמיד מפרשים את דבריו פירוש שגוי, כזה המוטה לכיוון נטיותיהם והשקפותיהם האישיות. חוסר זהירות מצידו, כאשר חוסר הזהירות הוא במודע ואף במתכוון, יכול להגיע לכדי עידוד גלוי לבצע פעולות בלתי חוקיות.

אל ניתפס לתמימות. התורה אינה עומדת לחקירה. לא משום שהספר הזה הוא ההפך הגמור ממנה, אלא משום שהרב ליאור זה לא התורה. זה אדם עם דעות, שעבר את הגבול. ואת השאלה בדבר לגיטימיות חקירתו יש לנהל בדיון העוסק בחופש הביטוי, ולא במרות התורה או בתחושת הנרדפות של הימין.