אם לא עכשיו אז

תקציר הפרקים הקודמים: ש"ס מצטרפת להסתדרות הציונית העולמית. הרב חיים אמסלם מפרסם ספר הלכתי בזכות הגישה המקילה בגיור ונגד ביטול הגיורים למפרע. הרב עובדיה יוסף מתיר לנשים לומר קדיש במניין. בנו, הרב דוד יוסף, מפרסם ספר המתמודד עם יחסי דתיים-חילונים מבחינה הלכתית.

האם מדובר באוסף של ידיעות אקראיות מהחודש האחרון, או שמדובר בתופעה שיש לתת עליה את הדעת? האם ש"ס מתמתנת? האם היא מתרחקת מלפיתת החנק החרדית וזולגת לכיוון המיינסטרים הדתי, ואולי אפילו זה הלאומי? קטונתי מלתת תשובה מקיפה וכוללת לשאלות אלו. אינני יודע אם הידיעות הללו מבשרות על שינוי. מבחינתי, היהדות הספרדית, גם זו החרדית, אינה משתנה. פשוט משום שהיא לא היתה חרדית מלכתחילה.

היסטוריה, רבותיי: האורתודוכסיה, ממנה צמחה התנועה החרדית, נולדה בהונגריה של המאה ה-19, כתגובה לתנועת ההשכלה ולרפורמה. היא הייתה ביסודה תנועה מחמירה ושמרנית במובן הבסיסי: תנועה אשר מקדשת את מה שהיה, ומתנגדת נחרצות לכל שינוי. היא סיפקה מוקד נוקשה להתלכד סביבו, וצמחה כאשר זרעה פחד בלב הקהל מהשלכות המודרנה.  

היהדות הספרדית גדלה בסביבה שונה. החילון בארצות צפון אפריקה לא דגדג את ההיקף של החילון באירופה. הקהילות כמעט ודילגו על ההשכלה, נשארות במבנה הקהילה הפרה-חרדי: קהילה מסורתית, אשר חבריה מקפידים, מי יותר ומי פחות, על המסגרת ההלכתית. משום כך היתה תמיד היתה שונה מאחותה האשכנזית. היא לא הייתה חייבת להגדיר את עצמה כל הזמן, ולפיכך תמיד היתה יותר סובלנית, פתוחה, ופרגמאטית.

הדבר מתבטא בפסיקה הספרדית בהרבה תחומים. קחו למשל את הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, שניסח את המושג "זרע ישראל" כלפי ילדיהם של זוגות מעורבים, וקבע שמצווה(!) לקרבם ליהדות ולגיירם. קחו למשל את הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, שכתב שאין ההלכה צריכה לפלוש לכל תחומי החיים, כמו המשטר הכלכלי במדינה. דמיינו רב חרדי שיפסוק כמו הרב עוזיאל, או רב חרדי-לאומי שיאמר את דבריו של הרב חיים דוד הלוי. או שיסקלו אותם, או שיקראו להם נאו-רפורמים. כך נוהגות קהילות שעסוקות בהגדרות ופחד.

אבל לא רק בפסיקה: היכנסו לבית כנסת ספרדי. הסידור ההיקפי של הכיסאות, הכיפות בכניסה, העובדה שתמיד נוכל למצוא את ברכות התורה על הבמה, המחיצה הנמוכה-יחסית. בית הכנסת הספרדי מונגש לאנשים שלא באים אליו שלוש פעמים ביום. מדוע? משום שהקהילה הספרדית תופסת אותם כחלק ממנה. אף אם הם אינם שומרים שבת כהלכתה, היא מעולם לא הוציאה אותם מהגדר ובכך הכריחה אותם להגדיר את עצמם כחילונים.

לכן ידיעות החודש האחרון אינן מפתיעות. הרב אמסלם מקל בגיור? הוא פשוט ממשיך את הפסיקה הספרדית של הרב עוזיאל. הרב דוד יוסף מתמודד עם היחסים בין דתיים לחילוניים? הוא פשוט לא רואה את ההבדלים ביניהם כקוטביים כל-כך. ש"ס מצטרפת לתנועה הציונית? היא מעולם לא הייתה אנטי-ציונית. ש"ס, כפי שהגדיר אותה פעם אדם ברוך ז"ל, היא ציונית ממילא: יש מדינה ועל-כן ראוי לתמוך בה ולהיות שותף בעיצובה.

יש מה ללמוד מהחבר'ה האלו. חדירת התפיסה הפרגמאטית, המכילה, שאינה תמיד קופצת לניסוחים אידיאולוגיים של בעד ונגד, יכולה רק להועיל. משום שהיא תאפשר להעניק לציבור הדתי לא רק את היכולת לקבל את מגוון הזרמים בחברה. היא גם תאפשר לו לקבל את מגוון הזרמים בתוכו.