הרגשתי את שפתיו צמודות לשלי.
עייני היו כבדות ולאחר מאמצים הצלחתי לפקוח אותן.
הבטתי בדמות שעמדה מולי,זה היה גבר זר,מחוספס ורציני.
מה עשית לי? למה אני לא מצליח להזיז כלום?!
התחלתי להתנשם בכבדות ניסיתי להזיז את ידיי,את רגליי,אך לשווא.
זו לא עבודה שלי אנדריי...זו עבודה שלך,התחלת לדעת יותר מידי,ניבהלת אז ברחת...
למה אתה מתכוון?
אתה יודע למה אני מתכוון,החלומות שלך...הסיוטים,הכל חוזר אליך,אתה חייב להפסיק להתנגד.
מי אתה?
זה לא משנה,אתה לא תזכור.
מה אתה רוצה ממני?
לעזור לך,זה הכל
אם אתה רוצה לעזור לי,תשחרר אותי מהכישוף הזה!
אמרתי וניסיתי להאבק בגופי על מנת להזיז משהו.
כישוף? אנחנו לא מתעסקים בשטויות האלו.אל תהיה טיפש.
אז מה זה? למה אני לא יכול לזוז?!
הוא הרים קופסאת כדורים מהשולחן והראה לי אותה.
אתה אפילו לא בורח בצורה הנכונה.
מה אתה רוצה ממני.?
שתחלים,תפסיק להתנשף בכבדות,תפסיק להילחם בזה,תחזור לצד שלך.
אני לא יודע על מה אתה מדבר!
אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר! אמר והטון השקט והמונוטוני שליווה את כל השיחה,התחלף בטון עצבני יותר.
אתה רואה את הדמויות,אתה רואה את עצמך,אתה רואה את כולם.
אתה ניזכר לאט לאט בהנאה המתוקה הזו של הציד,
לצפות בכולם מרחוק,לבחור קורבן,ללמוד אותו,כל תנועה,כל הבעה,לחכות לרגע הנכון ואז להתקרב,
להריח את דמו מתחת לעור,להצמד אליו ולהרגיש איך הדם שמחמם את כולו זורם בין אצבעותיך,תחת עורו.
ואז לנעוץ את שיניך ולהותיר לדם למלאות את פיך.
להרגיש את ליבך פועם שוב,
להרגיש שאתה חי לרגע.
אתה חייב להירגע ולהרשות לעצמך לחוות זאת מחדש.
ואם לא תרגיש מוכן תכף,פשוט נאלץ את זה לתוכך.
זה עבד פעם אחת,אני לא רואה סיבה שזה לא יעבוד שוב..
הוא הביט עמוק בעייני כאילו מנסה לחדור לתוכי דרכן,חייך חצי חיוך הסתובב והלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
