המרדף אחר האושר

בימים האחרונים אני רוצה לכתוב, ואין לי כוח.

זאת עייפות נחמדה כזאת, עייפות של "ביליתי בימים האחרונים וזה גמר לי את הצורה"..

אבל אני לא רוצה לסחוב את זה יותר, כי זה מפריע לי שוב לישון.

אני לפני שיעור מסויים. זה קשור בי, באופי ובהתנהגות שלי, ובשאלה האם התבגרתי והשתניתי כמו שחשבתי, ועד כמה.

אני רואה איך הגרעין שלי נשאר בעצם אותו דבר, לא חשוב כמה תהפוכות עברתי, כמה השתניתי, כמה חשבתי שלא הכרתי את עצמי, הגרעין - אותו בסיס של אופי - נשאר כמעט זהה.

דברים מגיל 17 (וגם מגילאים אחרים קצת לפני וקצת אחרי) עולים לי מכיוונים שונים, והמטרה של זה עוד לא כל כך מובנת לי. אני חושבת אולי אני צריכה ללמוד להשלים עם העבר, גם אם אני מתביישת בו. אני כל כך מפחדת מהעבר, כל כך מפחדת מדברים שאמרתי ועשיתי - וכשמדברים איתי על זה זה מביך אותי.

אצל אנשים אחרים זה לא ככה.

אנשים אחרים אוהבים אפילו לצחוק על השטויות שהם עשו פעם, זה עושה להם טוב באיזשהי צורה.

אני בוחרת בשקיפות. אני רוצה לשאוף לשקיפות, 24 שעות ביממה, כל יום, כל השנה.

יש משהו מאוד נחמד בפשוט להיות עצמי.

לא להתאמץ יותר מידי, ומצד שני לא להסגר.

ולא לחשוב מה יחשבו עליי.

תמיד יהיו לאנשים דעות שונות.

אני חייבת להיות עצמי

גם אם בעיני אנשים מסוימים אני אראה מטומטמת

קולנית מידי

מציקה

חצופה

שקטה מידי

פתוחה מידי

סגורה מידי

לא נחמדה

מכוערת

מוזרה

דרמטית

אדישה

פתטית

ועוד ועוד ועוד

כל זה לא חשוב

חשוב להיות אני

על כל הרבדים שזה כולל

כי אני סהכ בנאדם

ויש רגעים שיש בי תכונות מסוימות

או התנהגות מסוימת

ואם יש הערות

זה לא אומר שאני צריכה להשתנות

כי לא יהיה לזה סוף

תמיד יהיה מישהו שלא ימצא חן בעיניו משהו

אני אני וזהו

ועוד דבר

בנוגע לאהבה

שזה הדבר הכי יקר לי בחיים עדיין

מצד אחד אני רוצה מאוד לאהוב מחדש

אני גם יודעת בדיוק מה אני רוצה

אני רוצה מישהו שיקבל אותי כמו שאני

ושאני אוהב אותו כמו שהוא

אני רוצה מישהו מתאים לי

אולי דומה לי

מישהו כזה שאוהב הכל מהכל

לא אחד נעול

מישהו עם ראש פתוח

מישהו עם לב טוב

אבל אבל אבל

מצד שני

אני עדיין לא יכולה לדמיין את זה

לראות בעיני רוחי אותי עם בחור

מתחילה מחדש

אני לא יודעת אם אני לא מצליחה כי אני מפחדת

או כי זה לא אפשרי באמת, כמו שחשבתי לרוב

או שאני עדיין עייפה מידי לזה

אז בינתיים אני אמשיך פשוט לחיות את החיים

שוב הכתיבה לא עזרה לי בכלל.

עצוב שאחרי כל כך הרבה זמן, ואחרי כל כך הרבה פעמים שאמרתי והרגשתי שהתגברתי עליו, עדיין יש לי הרגשה לפעמים שהוא האחד, ושכל מה שאני צריכה בחיים זה רק אותו, עם כל החרא שזה יביא איתו. וזה יביא

לא שזה יקרה

לא יודעת אם אני רוצה גם שזה יקרה

כי הוא בדיוק לא מה שתיארתי למעלה

הוא רק רצה לשנות אותי

שום דבר בי לא היה טוב

ושום דבר שעשיתי לא היה טוב

והוא מאוד סגור

ובכלל מה זה משנה

הרי הוא לא רוצה אותי

ממש עלוב

די

חג שמח

לילה טוב.

אני מתחילה לכתוב בלי מצב רוח מסויים

אני עושה לעצמי דרך הכתיבה סוג של אנליזה

הכי קל לי פשוט לכתוב אסוציאטיבית

כי ככה אני מבינה מה באמת מעסיק אותי

מה באמת מציק לי

לפעמים אני חושבת שאני עדיין שקרנית

עדיין שחקנית

אני לא יודעת אם ההתנהגות שלי היא אמיתית

או שהיא הצגה

אני כנראה עדיין לא מכירה את עצמי כל כך טוב

ככה זה כשהאישיות היא לא דבר מובן מאליו

אלא דבר שבניתי יש מאין

הזיכרון ממשיך לחזור אליי

בחלקים

אני נזכרת בימי ילדות רחוקים

ממש

בגילאים של יסודי

7-8-9-10

אני רואה ילדים כאלה

והם כל כך טבעיים

העולם מונח לרגליהם

הם עדיין כל כך בטוחים בעצמם

אני הייתי אחרת

כבר ביסודי

כמו יצאתי מנקודת הנחה שמראש אני פחות טובה

כנראה שזה באמת משהו שהיה טבוע בי

לא ידעתי אז שזה המצב

לא הייתי אז מספיק בוגרת בשביל להבין את זה

אבל התחושה הייתה קיימת

הייתי "ביישנית"

עכשיו אני מתחילה להזכר

איך הרגשתי שאני כאילו עובדת על מישהו

הרגשתי שהמצב הנורמלי הוא שלא יאהבו אותי

ודווקא אהבו אותי מאוד

חשבתי שמי שאוהב אותי הוא מטומטם

שהצלחתי לעבוד עליו

הרגשתי שאני לא שווה את האדמה שאני דורכת עליה

כבר אז

זה כל כך עצוב

אני בטוחה היום שזו טעות

אין בי שום דבר שעושה אותי מוזרה

או פחות טובה

ואני גם לא חושבת שכלפי חוץ זה נראה ככה

אני לא חושבת שמי שרואה אותי חושב ככה

אני לא חושבת שרואים אותי כמו שאני רואה

או ראיתי

את עצמי

אני חושבת שממבט מבחוץ אני נראית רגילה

משמע אני באמת רגילה

ורק מבפנים קיימת התחושה שאני לא שווה כלום

כנראה שזה באמת חילחל בי מגילאים מאוד קטנים

מאז שהייתי תינוקת או פעוטה

כי אחרת אין לי הסבר למה ילדה בגיל כזה מרגישה ככה

היום אני מתאמצת פחות

להסתיר את מי שאני

להיות יותר טובה

להיות מישהי אחרת

כי אני יודעת שזה היה בדמיון שלי

אני לא איזה חייזר

אני חושבת שבפנים אני אפילו בחורה מדהימה

אבל התחושות עדיין ישנן

אני שמחה שלמדתי

שאין בחוץ ובפנים

אני חלק מהעולם

זה סותר את מה שחשבתי והרגשתי תמיד

כאילו מה שמתנהל סביבי זה עולם אמיתי

ואנשים אמיתיים

ואני הייתי אחרת

לא ראיתי עצמי כאחת מהם

אני אוהבת לראות את עצמי בתמונות

לא תמונות כמו פעם

שפחדתי אפילו לחייך

שפחדתי להסתכל אחר כך בתמונה

אלא תמונות של רגעים אמיתיים

בהן אני פתאום רואה את עצמי כמו שאחרים רואים אותי

פשוט בחורה

רגילה

אני מסתכלת וקשה לי לתפוס

שזאת אני בתמונה

הייתי עכשיו יומיים

בסביבה שבה הייתי פעם חודשים

זה היה מוזר

לעמוד שם על המרפסת

להסתכל על הרחוב

לא הייתי שם אולי שנתיים

הרחוב לא השתנה

הנוף לא זז

הכל נראה אותו דבר

אבל אני אחרת

היינו בים

היה לי כל כך קל להכנס להצגות

או לשתיקות

אבל לא עשיתי את זה

הייתי אני

לא היה אכפת לי מה רואים בי

פשוט הייתי עצמי

ונהנתי כל כך

כשמוותרים על ההצגות

מתפנים פשוט להנות

נשמתי את האוויר של הים

נהנתי מהאנשים שסביבי

אז מה אם זו היכרות רק ליום אחד

פעם כשידעתי שאני מכירה מישהו לתקופה קצובה

לא טרחתי בכלל ליצור קשר

והנה התנהגתי כאילו אלה חברים שלי שנים

חייתי את הרגע

כל כך הרבה זמן אני אומרת לעצמי לעשות את זה

והנה אני עושה את זה

וזה מרגיש כל כך טוב

אני עדיין במצב שאני יכולה לחקות אחרים

להתאים את עצמי אליהם

או לשתוק ולרצות להעלם

או לעשות הצגות

אבל אני מפחדת מזה

משהו מציק לי בפנים

זה אותו המקום של חוסר ביטחון

הרגשה של שקרנות

למה

למה

למה

למה

למה

למה

למה זה כל כך קשה להשתחרר מזה

איפה זה טבוע בי

למה זה כל כך מושרש בי

למה זה כל כך עמוק

איך אני מוחקת את זה אחת ולתמיד

איך אני מגיעה סוף סוף להיות אני וזהו

לשכוח מה זה הצגות

להפסיק לראות את עצמי כל הזמן מבחוץ

להפסיק להיות כל כך מודעת לעצמי

אני זאת אני

אני לא צריכה להיות מושלמת

אני לא רוצה להיות מושלמת

אני לא יכולה להיות מושלמת

אני רואה איך כל האנשים שאני אוהבת

אני אוהבת אותם בגלל שהם לא מושלמים

אני אוהבת שירים שיש בהם משהו מציק

אני אוהבת יופי שהוא לא מושלם

אין שום דבר מעניין בשלמות

הוא רצה שאני אראה מושלמת

הוא רצה שניראה זוג מושלם

כמו שהיה לו איתה

ואני ידעתי שזה לא אמיתי

ידעתי שמה שחשוב זה מה שבפנים

מה שבבית

ולא לעשות הצגה של שלמות לעולם

למה אני לא נאמנה לתחושות שלי

כמה נפגעתי

בגלל שלא הייתי חכמה מספיק

לסמוך על מה שאני יודעת

אני רוצה מקום טוב באמצע

להיות נאמנה לעצמי בלי להיות אטומה

הכתיבה הזאת לא מתקדמת לשומקום

היא סתם מתארכת ואני לא מרגישה יותר טוב

אולי אפילו הכתיבה הזאת שקרנית?

משהו לא בסדר איתי

לבד לא עושה לי טוב

כל השנים האלה שהייתי לבד

רק גרמו לי לשכוח מי אני

אני לא חייבת לשים את עצמי באיזו מגירה

אני לא חייבת לבחור להיות משהו מסויים

אני פשוט אני

אני רוצה לכתוב מה אני

ואני לא מצליחה

אני יודעת שאני יודעת

אוף.

אני מרגישה יותר גרוע

אני צכה להתחיל מחדש

כנראה שלא נכנסתי לזה מהמקום הנכון

אבלבכל זאת אני אשמור את הקטע הזה

אז מה אם אין בו תובנות גדולות

טוב די

אחר כך אני אכתוב שוב

אני לא צכה להסתכל על אחרים

אני לא צכה סיפורי הצלחה של אחרים

אני לא צכה סיפורי גבורה של אחרים

אני לא צכה סיפורי אהבה של אחרים

בשביל להאמין

יש לי את הכל בעבר שלי

ב20 שנות חיי

צלחתי הכל

אהבתי

חייתי

שימחתי

נגעתי

כל כך קל לי לשכוח

ולמה בעצם

איך הרשיתי לעצמי להגיע למצב כזה

לחפש בחיים של אחרים שביב של תקווה

לקנא

לא להאמין באהבה

לא להאמין באושר

לא להאמין בעצמי

למה אני מפקפקת

ביכולת שלי לאהוב

ביכולת שלי להצליח

ביכולת שלי להתגבר

לעבור הכל

הכל!

ולצאת מחוזקת

לצאת מאושרת

לאהוב ולהיות נאהבת

האהבה הקיפה אותי כל השנים האלה

ואני סירבתי לראות אותה

השפע סבב אותי

ואני הבטתי דרכו

עכשיו אני פוקחת עיניים

אני מתחילה לראות אותו

מגלה כל יום עוד חתיכה קטנה ממנו

מבינה שהוא אינסופי

לא מעכלת כמה שהוא גדול

מכירה ומוקירה תודה

על כל רגע של אושר

על כל נגיעה של אהבה

על כל מדרגה שאני עולה

ממשיכה להכיר את עצמי

לחשוף חלקים מאושרים

ללטף חלקים פצועים

אני לומדת אותי

מוצאת כל כך הרבה דברים

שאני אוהבת

בי

אני בטח יכולה לרשום ספר שלם

על כמה שאני אוהבת את עצמי

ברגע כמו זה, של שמחה פנימית

וחבל שאני שוכחת כל כך מהר

כמה שאני מיוחדת

כמה שהחיים שלי מיוחדים

חבל שאני שוכחת להאמין

שאני כל הזמן תחת השגחה

שאני אף פעם לא באמת לבד

חבל שאני עדיין מתביישת

להיות אני

לאהוב

לצחוק

לבכות

לגעת

חבל שעדיין אכפת לי

שלא בצדק

מה יחשבו עליי

וככה אפילו כשבאים אליי בזרועות פתוחות

אני פוחדת להתמסר

כי אולי לא יקבלו אותי

כי אולי ילעגו לי

כמה טיפשי

נכון, נדחיתי בעבר

על ידי מי שהיה אמור לאהוב אותי בלי תנאי

כמה שנים עוד אני אתן לזה לכבול אותי

כמה עוד אני אתן לזה לכסות את עיניי

כמה עוד אני אטעה

ואלמד

ושוב אחזור על אותן טעויות

אני זוכרת הכל

גם מה שאני חושבת שאני לא זוכרת

עובדה שעולים לי זכרונות

רחוקים וקרובים, טובים ורעים

בחלומות וברגעים של שלווה

מה שבחרתי לשכוח

היום אני בוחרת לזכור

אלה המדרגות שלי

והגיע הזמן לטפס בהן

בלי לפחד למעוד

כי כבר עברתי אותן. כל כך מזמן

ופשוט לא הערכתי את עצמי על זה

כמה חזקה שאני

כשאומרים לי "את חזקה"

או "את בנאדם טוב"

אני משתיקה

אני חושבת בלב שמשקרים לי

שמסבנים אותי

ולמה

הרי אני באמת חזקה

תמיד הייתי ותמיד אהיה

גם בעיתות משבר אני נשארת גדולה

האהבה היא לא חולשה

רוך הוא לא חולשה

האהבה, הרוך, המגע, החיבוק, הכנות

כל אלה הם החוזק שלי

הם מי שאני

מה שאני

אז למה אני כל הזמן מתנגדת להם

מה יותר חשוב

מה יחשבו עליי בחוץ

או מה אני מרגישה בפנים

אני אוהבת כשאני אמיתית

אני שונאת כשאני שחקנית

אני אוהבת לאהוב עם הידיים

אני אוהבת לאהוב במילים

אני אוהבת לחזק אחרים

אני אוהבת להקשיב להם

אני אוהבת לחבק

אני אוהבת להצחיק

אני אוהבת לתמוך ולעזור

אני אוהבת להיות עצמי

גם אם זה לא מוצא חן בעיני מישהו

אני לא צריכה שכולם יאהבו אותי

אני צכה רק את מי שיאהב אותי בשביל מי שאני

אני לא צכה אהבה בכל מחיר

אני בכלל לא צכה לשלם בשביל אהבה

וגם לא להשתנות

אני מתחילה לסלול לי שביל

דרך ברורה וידועה לקבל כל מה שאני רק רוצה

כי אני יודעת שזה שם

וכל מה שאני צריכה בשביל לקבל את זה

זה לפקוח עיניים

ולא לפחד להסתכל

אף פעם לא יחסר לי

עדיין קשה לי להפנים

שכל מה שיש זה עכשיו

והאושר הוא לא איזה יעד

האושר גם כן צריך להיות עכשיו

והוא שם כל הזמן

אם מאפשרים לו

אני רואה איך כשאני מפנה את מה שעוצר אותי

את מה שחוסם אותי

את מה שמפריע לי

את מה שפוגע בי

מהחיים

באים במקומו דברים טובים

עכשיו אני עושה סטופ

אני אומרת די

לא עוד לעשות דברים שמנוגדים לרצוני

לא עוד לרצות אחרים

לא עוד לעשות דברים שפוגעים בי

לא עוד להיות טובה למי שלא טוב אליי

לא עוד לכבד מי שלא מכבד אותי

לא עוד לתת למי שלא מגיע לו

מה לעשות

יש אנשים רעים בעולם

לא את כולם צריך לאהוב

ואין לי מחויבות כלפי אף אחד

ויש רק חוק אחד פה

כמו שבת דודה שלי אמרה אתמול

"את צכה לעשות אך ורק מה שטוב לך"

זה המפתח

אני יודעת מה טוב לי

ומה עושה לי רע

ומעכשיו אני אבחר

לעשות רק את הראשון

לא אהיה עוד קורבן

מעכשיו אני אהיה הגיבורה

והעלילה שלי יפה

ומי שינסה לעמוד בדרכי

מי שינסה לפגוע בי

מי שירצה לדרוך עליי

מי שיזלזל בי

מי שינסה לנצל אותי

מי שלא מגיע לו

לא יקבל את האהבה שלי

או את החיבה

או בכלל רגע של נחמדות כלפיו

אלא בעיטה בביצים

כי אלה החיים שלי

וזאת הנשמה שלי

לא אתן עוד לאף אחד להחליט בשבילי

להכריח אותי

לכפות עליי

לאנוס אותי

זהו נגמר

עכשיו אני מתחילה לאגור מהטוב

ואת הרע אני משאירה רחוק רחוק מאחוריי

זאת אהבה

אהבה זה לא להיות קורבן חלש ומסכן

אהבה זה להיות חזק

זה להרגיש טוב

זה לחייך

no more enabling

ומי שידע

לקבל ולא לקחת

להעריך ולא לזלזל

לראות אותי כמו שאני

אני כאן בשבילם

להם אני נותנת עולם ומלואו

עבודה קשה לפניי

אבל זה קטן עליי

:)

 אה כמעט שכחתי. הבראתי.

I've been alone with you inside my mind

and in my dreams I've kissed your lips a thousand times

I sometimes see you pass outside my door

?hello, is it me you're looking for

I can see it in your eyes

I can see it in your smile

you're all I've ever wanted

and my arms are open wide

cus you know just what to say

and you know just what to do

and I want to tell you so much

I love you

I long to see the sun light in your hair

and tell you time and time again how much I care

sometimes I feel my heart will overfloat

hello, I've just got to let you know

cus I wonder where you are

and I wonder what you do

are you somewhere feeling lonely

or is someone loving you

tell me how to win your heart

for I haven't got a clue

but let me start by saying

I love you

הימים האחרונים ימים של ניקיון. לא, אני לא מנקה את הבית.

אני חולה.

נהייתי חולה ברגע שהחלטתי שאני עוברת הלאה ממנו.

בזמן האחרון למדתי, שאין דבר כזה להיות חולה סתם. לגוף יש מטרה מסויימת.

זו יכולה להיות נורת אזהרה שאומרת "תנוח, אתה מגזים".

זו יכולה להיות התרעה של הגוף על כך שאתה מדחיק דבר מסויים, מתעלם מדברים שדורשים התייחסות ופתרון.

וזה יכול להיות ניסיון של הגוף והנפש להתנקות מדבר מסויים.

אני חולה כבר כמה ימים.

כואב לי כל מיני מקומות. אני משתעלת כל הזמן. מתעטשת. רוצה להקיא.

לא עשיתי יותר מידי דברים בזמן האחרון, הכל כרגיל ובשגרה, אז זה לא נפילה למשכב לשם מנוחה.

ואני לא מדחיקה כלום, להפך, בדיוק הגעתי לשלב שאני מרגישה משוחררת יותר, מוכנה להרפות מהעבר ולעבור הלאה.

ואז הבנתי, הגוף עוזר לי להתנקות ממנו סופית,להוציא אותו כדי שיהיה מקום למישהו אחר.

אני חושבת שהוא לכלוך בתוכי.

המחשבות עליו עשו לי רע, האהבה שלי אליו עשתה לי רע.

הגוף שלי כל כך שמח שהחלטתי סוף סוף לוותר עליו, שמיד בלי לחכות הוא כבר עושה לי עבודת ניקיון מאומצת.

חג פסח הזה, חג החירות, מסמל בשבילי היום את החופש האישי שלי.

כבלתי את עצמי לרצונות בלתי אפשריים, לאהבה שהיתה רעה בשבילי. לסבל.

שיעבדתי את החיים שלי למטרה אחת ויחידה - להיות מספיק טובה בשבילו.

פה זה נגמר.

אני יוצאת לחופשי. משאירה מאחור הרבה לכלוך, שיהיה שם בשבילי כשיעור, יזכיר לי ממה להמנע בעתיד ומה לא יכול לעבוד אף פעם.

המטרה שלי עכשיו תהיה להיות מספיק טובה בשביל עצמי.

כשאני אבריא (אני נותנת לזה יום יומיים - מתארת לעצמי שזה יהיה בדיוק בליל הסדר) אני אתחיל מחדש נפשית ופיזית.

ברגע שהבנתי את זה, הסבל מהתסמינים עצמם פחת קצת. הבנתי שזה הכרחי בשביל לטהר את עצמי מכל הסבל של החודשים האחרונים.

זה מזכיר לי משפט משיר של איה קורן.. הולך ככה.

"להשתעל ולירוק, להזיע אותך החוצה, כי לא נשאר מקום יותר בתוך הגוף שלי."

חג שמח.

אחרי שניסיתי ונדחיתי, אין לי עוד חרטות.

אני מבינה שכן אפשר לאהוב ולעבור הלאה, וזה לא כמו המשוואה שתמיד חשבתי:

"אהבה אמיתית = לתמיד

נגמר = לא היתה אהבה"

הוא אמר שהוא השתנה, שהוא פתח דף חדש ולא רוצה להסתכל אחורה.

ואני השתניתי יותר. עברתי מהפך מקצה לקצה.

הגיע הזמן שאני אפתח דף חדש, ואתחיל להסתכל קדימה.

אני רוצה אהבה חדשה. בחור חדש.

סוף כל סוף התגברתי, ואני כבר לא רוצה להתחתן איתו.

אני רוצה מישהו יותר טוב, יותר מתאים לי.

אני עדיין מרגישה ויודעת שיום יבוא והוא יתחרט. אבל כל אחד משלם על הטעויות שלו.

חבל לי יותר בשבילו ופחות בשבילי.

לא חושבת שהוא יכול למצוא מישהי שתאהב אותו יותר ממה שאהבתי.

איזה כיף להגיד "אהבתי" ולא "אוהבת".

זה נגמר.

בכיתי יותר מדי פעמים.

נפלתי יותר מדי פעמים על הרצפה בחדר.

נשארתי ערה יותר מדי לילות.

"אם את רוצה אותי כידיד שלך, אין לי בעיה"

לי יש.

אני יודעת שאני צריכה להוציא אותו מהחיים שלי לגמרי, אחרת הוא תמיד יחזור לי מהדלת האחורית.

בהצלחה לי.

(נראה לי שזה יהיה יותר קל ממה שאי פעם חשבתי)

עם חיוך על הפנים (אמיתי ולא מזוייף) - לילה טוב.