המרדף אחר האושר

אני רוצה להעלות על הכתב את ההחלטה שלי, ככה זה גם יפסיק להטריד אותי וגם ייחרט טוב טוב. (הרי שכותבים משהו זוכרים אותו פתאום - לפחות אני)

אני לא רוצה אהבה.

גם אם תיפול לי מהשמיים אהבה אני לא רוצה אותה.

לא עכשיו.

לא רוצה הידלקויות קטנות, או התאהבויות גדולות. לא רוצה פלירטוטים, לא רוצה רמיזות, לא רוצה הצהרות אהבה. לא רוצה קשר זוגי.

טוב לי ככה.

אני כבר מבינה שלכל דבר טוב יש סוף.

ואני לא רוצה סופים כואבים עכשיו.

לא מתאים לי.

נפגעתי מספיק ואני לא מתכננת להפגע יותר.

אני לא נותנת למבט שלי להתקל במבטים של אחרים, לא נותנת לעצמי לחשוב מחשבות על בחורים חמודים, אם מתחילים איתי אני חותכת ישר,  וגם את הבחור החדש אני לא מתכוונת לאפשר לעצמי לבלבל עם אהבה.

פשוט לא מתאים לי בשנים הקרובות את כל הכאב שאהבה מביאה איתה.

בעולם אידיאלי הייתי רוצה מעכשיו להתחיל את הקשר שיוביל עוד 4 - 5 שנים לנישואין שלי. אבל איזה שטויות זה. שום דבר לא יחזיק אצלי כל כך הרבה זמן עכשיו.

עם כמה שחסר לי, אהבה, פחות לאהוב ויותר ההרגשה של להיות נאהבת - אני מודה בזה.

ועם כמה שחסר לי ביטחון, לדעת שאני לא לבד בעולם.

ועם כמה שחסר לי, להעניק למישהו , לטפל בו, וכל מה שעשיתי עם החברים שלי לשעבר.

בשורה התחתונה המחיר הוא כבד מידי.

אני לא מתכוונת לתת את כל כולי לבנאדם אחד.

פעם אחרונה שעשיתי את זה דרכו עליי.

עוד יש לי כברת דרך ארוכה לעבור עד שאוכל להרשות לעצמי להתאהב.

עד אז - אין כניסה. אין לי מקום לאהבה בחיים שלי!

פשוט לכי מפה, אני לא אחשוב עלייך, ואנסה לא להתגעגע לתחושה הטובה כל כך של זוגיות ואהבה.

אני יודעת שלא מספיק להחליט, אני צכה להמשיך למלא את החיים שלי בכל מיני דברים שאולי ימלאו את החוסר הענק הזה. ככה מין סוג של איזון. אז אין אהבה, אבל יש משפחה, חברות, בילויים, הנאות קטנות, עבודה - ואולי זה מספיק בינתיים.

עכשיו גם המגע שכל כך חסר לגוף כנראה שיוענק לו, וזה בטוח יועיל לפחות בקצת.

"היום כדאי לכם לחדד את המחשבה, להרגע ולהבהיר את החשיבה. היום תאלצו להחליט ולחתוך דברים תוך הבנה וחריפות המחשבה, נראה כי לא תוכלו למשוך יותר ותאלצו להחליט היום."

לחץץ..

שיהיה סוף שבוע שקט ונעים.

אני כל כך מפוחדת.

הרבה זמן שלא הרגשתי ככה.

בבת אחת הכל משתנה לי.

עוד לא התקשרתי לרכזת שלי, עבר כבר שבוע מאז שהחלטתי ש"מחר" אני אתקשר, ובינתיים נתפסים לי המקומות.

פחדנית

אני חושבת על ללכת מחר אחרי כמעט שבוע וקשה לי, אני מרגישה חשק לברוח, לא ללכת. מזכיר לי את הימים של הצבא, וההתחמקויות. אני צכה להיות ילדה גדולה סוף סוף. מאכזבת את עצמי.

הרופאה אמרה לי שהגיע הזמן להפסיק להזניח את הבריאות שלי. כבר לפני חצי שנה היא אמרה לי שיש בדיקות שצריך לעשות, ואני דחיתי את זה בגלל שלא רציתי לפספס ימים בעבודה. ועכשיו כולם סביבי אומרים לי שדי, שום דבר לא חשוב יותר מהבריאות. וסה"כ אני צריכה לעשות טלפונים ולקבוע כמה בדיקות, וגם זה נדחה כמעט שבוע.

והבחור החדש הזה.

בא לי לברוח.

אני מפחדת.

אני מפחדת לדבר איתו בכנות.

והוא מרגיש את זה. שאני מחושבת. שכל מילה אני שוקלת 200 פעם.

אני לא יודעת מה אני רוצה ממנו, וזה מלחיץ אותי.

אף פעם לא הייתי עם מישהו ככה סתם בלי רגש.

ואני יודעת שגם איתו, אם הוא היה באמת זר לא הייתי מצליחה להתקרב אליו.

אבל יש היכרות מסוימת, ויש דברים שאולי אני לא זוכרת, אבל בתת מודע אני יודעת עליו.

למרות שבהתחלה תייגתי אותו כאחד שרק רוצה סקס.

אני מחבבת אותו. והוא משרה עליי תחושה של רוגע. הוא לא מלחיץ. הוא נחמד.

הכרתי הרבה בחורים והרבה מהם נותנים הרגשה של זימה, של ריר נוזל.

הוא לא וזה יפה. זה נחמד.

אני יודעת שעכשיו אני מתחילה לקנא.

זה לא שזאת אהבה.

זה פשוט טבעי, בחור שיש לי מגע איתו, אני רוצה לדעת שרק לי יש!

בא לי בעלות.

ואת זה אני לא אגיד לו. אני לא אגיד לו שאני מתה מקנאה.

אני מאוד מעריכה את הכנות שלו.

כנות נדירה.

והייתי רוצה להיות כנה איתו באותה מידה אבל לפעמים אני כזאת מטומטמת, ואם אני כל הזמן אומר את מה שאני חושבת אני עלולה להבריח אותו.

נראה לי שאני רק צכה להבין מה בכלל אני רוצה ממנו. מה המטרה שלי?

סתם לכייף? יכול להיות נחמד

ואולי אני רוצה יותר?

ואולי בלי שאני רוצה - זה יקרה?

לא יודעת אם אני יכולה להיות כל כך קרובה למישהו, וכל כך להנות מהמגע והקירבה, בלי להתאהב בו.

נשמע טיפשי אבל כך הם פני הדברים.

הלוואי שהיה לי מישהו קרוב לדבר איתו. ואולי זאת אשמתי, רוב הזמן אני בוחרת לא להפתח בפני האנשים הכי קרובים לי. החברות שלי, אני בטוחה שהן יקשיבו אם אני אדבר. אבל אני עוצרת את עצמי, כי אני מרגישה שזה טרי מידי. אולי בהמשך.

חוצמזה, אני מרגישה שאיבדתי חבר. פשוט ככה.

מישהו שהיה לי מאוד קרוב, תקופה ארוכה, ודיברתי איתו על הכל בלי סייגים, ועכשיו המצב השתנה ואני לא יכולה בכלל להגיד לו מה קורה איתי.

הפעם אני לא חוזרת על טעויות העבר.

אני לא עושה סטופ לחיים.

אני ממשיכה ואני אכריח את עצמי עד שהפחדנות תעבור.

לא בא לי לצאת מהבית? אני אצא בכוח.

לא בא לי לעבוד? אני אעבוד פי 2.

בא לי להנעל בבית? אני אגיע לבית רק כדי לישון.

זה הזמן לפגוש משפחה, לצאת עם החברות.

ואני רוצה מאוד כבר להיות איתו שוב.

"היום אתם נמצאים במצב די סוער, והייתם רוצים להיות במצב או מקום שקטים יותר. אל תתביישו להודות כי קשה לכם לבד ואתם זקוקים לעזרה. מה שמעודד הוא שיש מי שיעזור לכם, הוא בסביבה, רק תגידו כן."

המשך שבוע מעולה.

יצאתי אתמול בסביבות 1 וחצי בלילה. נראה לי שזה הכי מאוחר שאי פעם יצאתי מהבית. אמא לא אהבה את הרעיון (כשעוד היה מדובר על לצאת בחצות..) והיינו על סף פיצוץ, עד שהרגעתי אותה כשאמרתי שהכרתי אותו בצבא.

נראה לי שזה הדייט הראשון הכי טוב שהיה לי בחיים.

ואני יודעת שזה לא יפה להגיד את זה, כי אני לא באמת זוכרת את הדייטים הראשונים שלי.

מאוד נהניתי. הרבה מאוד זמן שלא נהנתי ככה.

הוא יודע שאני זקוקה נורא לחום ולמגע, וכן מזיכרון אני אומרת שבחיים לא ליטפו אותי כל כך הרבה. כל הזמן היד שלו היתה על הפנים שלי.

הייתי בעולם אחר. אני אוהבת בחור שלא צריך ללמד אותו את המינימום של איך להיות גבר. זה בא לו כל כך טבעי, ואני כבר יודעת שזה לא דבר מובן מאליו. כל כך הרבה בחורים יש, שאין להם את המגע הטבעי לאישה. תמיד רציתי להכיר מישהו שיודע לבד. הרבה מאוד פעמים בעבר הרגשתי ממש מתוסכלת. איך להגיד לבחור שבזמן נשיקה לפחות ייגע לי בפנים? שלא יהיה עם ידיים לצדדים כמו איזה זומבי? זה אמור להיות טבעי!

(האמת, שהאחרון שלי, זה שהיה לי כל כך קשה להתגבר עליו, היה הראשון שהכרתי שגם היתה לו התנהלות די טבעית וידע להיות רומנטי ולהיות גבר.. אבל זה היה אחרת, הוא בא יותר ממקום של שליטה ומשחקים. והבחור הזה בא ממקום של להנות ולגרום לי להנות. כבר הרגשה קצת יותר נעימה)

הוא היה מאוד עדין, מאוד נעים. הצליח לגרום לי להפיל את כל החומות. באמת שלא חשבתי שככה יתגלגלו הדברים. הייתי אמיתית איתו. את זה אני יכולה להגיד על מעט מאוד אנשים.

לא רציתי שהלילה ייגמר. בדיוק מה שרציתי - קיבלתי. הרגשה שהעולם נעצר, ששום דבר לא חשוב כמו המתח שיש כאן באוויר, והמגע, ואני כמעט בטוחה שגם הוא הרגיש אותו דבר. גם ההיכרות ארוכת השנים עשתה את שלה. בערך 7 שנים, מאז שהייתי ממש ילדה קטנה, שאנחנו מדברים וכנראה שלמרות שחשבתי שאנחנו לא מכירים כל כך טוב, אנחנו כן. הוא אמר ומי אני שלא אקשיב? :)

חזרתי הביתה עם תחושה של לא פחות מלידה מחדש. אני לא אוסיף הרבה מילים, כי אני בעצם לא ממש כותבת כאן מהבטן אלא יותר מהראש. זאת לא כתיבה אמיתית. אני מרגישה שחטפתי שוק. שוק טוב אבל שוק. והגוף שלי עוד לא עיכל את זה. איך אפשר לכתוב מהבטן כשהבטן כואבת?

אבל כל מילה שכתבתי כאן היא אמת. רק צריך להעצים אותה פי 2 או 3.

זה כיף שיש לי למה לצפות. ויש. באמת שאני לא צריכה כלום יותר מזה. על אהבה לא דחוף לי, אם זה יגיע אז יגיע.

היה לי טוב. טוב לי גם עכשיו.

אולי כשהגוף יירגע קצת, ואני ארגע קצת, ולא ארגיש כמו בהאנג אובר, אני אכתוב עוד קצת.

מחר אני חוזרת לעבודה.

אבל אני לא מתכוונת לחזור לשגרה :)

המשך שבוע טוב

   quiero terminar con toda la esperanza que quedo

אני רוצה לגמור עם כל התקווה שהשארתי

hoy voy a arrancar lo que ha quedado en este corazon

היום אני הולך לעקור את מה שנשאר בלב הזה

 siento que olvidar la ultima mirada que me dio

אני מרגיש שעליי לשכוח את המבט האחרון שנתת לי

 puedo ahogar por fin el ultimo recuerdo de su voz

אני יכול לכבות (להרוג) סוף סוף את הזיכרון האחרון של קולך

porque he llorado tanto, tanto, tanto que no siento

כי בכיתי כל כך הרבה, כל כך הרבה שאני לא מרגיש

 mi lagrima quemandome, ay quemandome en el cuerpo

הצער שלי ששולט עליי, ששולט עליי בגוף

ay de mi, que esta maldita luna

אוי לי, שהירח הארור הזה

 borre de mi pecho este dolor

ימחק מהנשמה שלי את הכאב הזה

ay de mi, es la ultima noche

אוי לי, זה הלילה האחרון

 que voy a sufrir por este amor

שאני הולך לסבול בשביל האהבה הזאת

שוב אני נרגש, מניח את ראשי בכף ידך

 כמו רופא מסור אני מקשיב לדופק של ליבך

 אם אני בוכה אני נשבע לך שזה אמיתי

 להט בגופי שורף אותי כשאת פה לצידי

אני מרגיש תלוי, תלוי בין ים ליבשה

 שאת כאן מעליי אז מסתובבת התקרה

תשקרי, תשקרי רק אותי

שתי את הכאב מנשמתי

 תנשקי, תנשקי רק אותי

רוצה לחיות איתך עד יום מותי

para matarla pronto, pronto

שאוכל להרוג אותה (את האהבה) מהר מהר

 paro olvidarme todo todo

כדי שאשכח הכל הכל

 para quedarme solo solo

כדי שאשאר לבד, לבד

 y vivo

ובחיים

ay de mi, que esta maldita luna

אוי לי, שהירח הארור הזה

borre de mi pecho este dolor

ימחק מהחזה שלי את הכאב הזה

 ay de mi, es la ultima noche

אוי לי, זה הלילה האחרון

 que voy a sufrir por este amor

 שאני הולך לסבול בשביל האהבה הזאת

"לינור"

"מה?"

"לינור!"

"מה מותק?"

"רוני רוצה חיבוק"

"מה, מה אתה רוצה?"

"חיבוק!"

(חושבת שהחיבוק שלו ימחץ אותי)

"לא עכשיו רונצ'יק אני יושבת"

"לינור לינור"

"מה חמוד?"

"תיראי איך רוני יודע לחבק את עצמו"

"מה מה?"

"לינור תראי!"

"יופי חמוד. די, בוא נלך. שים נעליים"

אני בשלב שאני רוצה מאוד אהבה חדשה. די, עברה חצי שנה, ובשבילי זה המון זמן. כבר הפנמתי שאיתו זה לא יסתדר, ולפעמים אני אפילו חכמה מספיק לחשוב שגם אם הוא היה רוצה אותי לא הייתי רוצה, כי הוא לא טוב בשבילי. ההשפעה שלו עליי גדולה יותר מכל בנאדם אחר, והיא הייתה השפעה גרועה בסופו של דבר.

העניין הוא שאני אפילו לא נותנת הזדמנות למשהו להתחיל. רק המחשבה על זה גורמת לי להרגיש מאוד רע. ואני כל הזמן מחפשת את הסיבות לזה. אני יודעת שאני עוד אוהבת אותו, ויכול להיות שזה יישאר ככה, אבל מניסיון אני יודעת שלפעמים כדי לשכוח אהבה אחת, צריך לפנות את מקומה לאהבה אחרת, חדשה. למה אני לא מצליחה לעשות את זה?

כי הבטחתי. הגעתי מאוד רחוק בהבטחות שלי, והבטחתי לא סתם ביצר של רגע אלא התכוונתי לכל מילה. פה קבור הכלב. איך אני אמורה להפר את ההבטחה הזאת? ואני לא מתכוונת כלפיו, הוא לא רוצה אותי יותר ולא מעניין אותו אם אני אפר את ההבטחות שלי או לא. היושרה שלי כלפי עצמי עומדת על הפרק.

איך בעצם אני אמורה להפר הבטחה שהבטחתי בשיא הכנות והאהבה? הצד השני הפר את ההבטחה, ואני תקועה. המצפון שלי לא מאפשר לי לעבור הלאה ממנו, כי אני מרגישה שברגע שאני אעשה את זה, אני שוברת את המילה של עצמי, וזה יהפוך אותי לשקרנית.

כנראה שזה יצטרך לקרות בדרך ההפוכה. אני אצטרך פשוט להכיר מישהו שיהיה טוב מספיק בשביל שלהבטחה לא יהיה כזה משקל בעיניי. אז אני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלחכות.

נו, מתי תגיע?

"הפעם אל תבואו בטענות אל אחרים, כי העולם פתוח בפניכם ואיתו ים של הזדמנויות ואפשרויות לשינוי ושיפור. היו פתוחים יותר ותנו לעצמכם הזדמנות לסגור היום דברים שהסתיימו ולהתחיל דברים חדשים כשהבחירה היא בידיים שלכם"