בימים האחרונים אני רוצה לכתוב, ואין לי כוח.
זאת עייפות נחמדה כזאת, עייפות של "ביליתי בימים האחרונים וזה גמר לי את הצורה"..
אבל אני לא רוצה לסחוב את זה יותר, כי זה מפריע לי שוב לישון.
אני לפני שיעור מסויים. זה קשור בי, באופי ובהתנהגות שלי, ובשאלה האם התבגרתי והשתניתי כמו שחשבתי, ועד כמה.
אני רואה איך הגרעין שלי נשאר בעצם אותו דבר, לא חשוב כמה תהפוכות עברתי, כמה השתניתי, כמה חשבתי שלא הכרתי את עצמי, הגרעין - אותו בסיס של אופי - נשאר כמעט זהה.
דברים מגיל 17 (וגם מגילאים אחרים קצת לפני וקצת אחרי) עולים לי מכיוונים שונים, והמטרה של זה עוד לא כל כך מובנת לי. אני חושבת אולי אני צריכה ללמוד להשלים עם העבר, גם אם אני מתביישת בו. אני כל כך מפחדת מהעבר, כל כך מפחדת מדברים שאמרתי ועשיתי - וכשמדברים איתי על זה זה מביך אותי.
אצל אנשים אחרים זה לא ככה.
אנשים אחרים אוהבים אפילו לצחוק על השטויות שהם עשו פעם, זה עושה להם טוב באיזשהי צורה.
אני בוחרת בשקיפות. אני רוצה לשאוף לשקיפות, 24 שעות ביממה, כל יום, כל השנה.
יש משהו מאוד נחמד בפשוט להיות עצמי.
לא להתאמץ יותר מידי, ומצד שני לא להסגר.
ולא לחשוב מה יחשבו עליי.
תמיד יהיו לאנשים דעות שונות.
אני חייבת להיות עצמי
גם אם בעיני אנשים מסוימים אני אראה מטומטמת
קולנית מידי
מציקה
חצופה
שקטה מידי
פתוחה מידי
סגורה מידי
לא נחמדה
מכוערת
מוזרה
דרמטית
אדישה
פתטית
ועוד ועוד ועוד
כל זה לא חשוב
חשוב להיות אני
על כל הרבדים שזה כולל
כי אני סהכ בנאדם
ויש רגעים שיש בי תכונות מסוימות
או התנהגות מסוימת
ואם יש הערות
זה לא אומר שאני צריכה להשתנות
כי לא יהיה לזה סוף
תמיד יהיה מישהו שלא ימצא חן בעיניו משהו
אני אני וזהו
ועוד דבר
בנוגע לאהבה
שזה הדבר הכי יקר לי בחיים עדיין
מצד אחד אני רוצה מאוד לאהוב מחדש
אני גם יודעת בדיוק מה אני רוצה
אני רוצה מישהו שיקבל אותי כמו שאני
ושאני אוהב אותו כמו שהוא
אני רוצה מישהו מתאים לי
אולי דומה לי
מישהו כזה שאוהב הכל מהכל
לא אחד נעול
מישהו עם ראש פתוח
מישהו עם לב טוב
אבל אבל אבל
מצד שני
אני עדיין לא יכולה לדמיין את זה
לראות בעיני רוחי אותי עם בחור
מתחילה מחדש
אני לא יודעת אם אני לא מצליחה כי אני מפחדת
או כי זה לא אפשרי באמת, כמו שחשבתי לרוב
או שאני עדיין עייפה מידי לזה
אז בינתיים אני אמשיך פשוט לחיות את החיים
שוב הכתיבה לא עזרה לי בכלל.
עצוב שאחרי כל כך הרבה זמן, ואחרי כל כך הרבה פעמים שאמרתי והרגשתי שהתגברתי עליו, עדיין יש לי הרגשה לפעמים שהוא האחד, ושכל מה שאני צריכה בחיים זה רק אותו, עם כל החרא שזה יביא איתו. וזה יביא
לא שזה יקרה
לא יודעת אם אני רוצה גם שזה יקרה
כי הוא בדיוק לא מה שתיארתי למעלה
הוא רק רצה לשנות אותי
שום דבר בי לא היה טוב
ושום דבר שעשיתי לא היה טוב
והוא מאוד סגור
ובכלל מה זה משנה
הרי הוא לא רוצה אותי
ממש עלוב
די
חג שמח
לילה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
