לא יודעת אם יש עוד מישהו בעולם הזה שכל כך מתבייש במה שהוא אמר אתמול, במה שהוא הרגיש אתמול, במה שהוא כתב אתמול.
אני גם לא זוכרת בכלל מה כתבתי כאן.
וזה עדיין נמצא.
ובכלל הלוואי שהייתי יודעת שלא יחטטו פה אנשים שאני לא רוצה.
אני מנסה למצוא דרך להבטיח את זה אבל אני לא מוצאת.
סאמממקקק.
כתבתי פה בשביל עצמי.
מכל הלב.
בלי לחשוב.
יש פה דברים כל כך מטומטמים, כל כך אמיתיים, כל כך אישיים!!
סאממקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
איך בכלל אפשר להמשיך לכתוב פה.
כשאני מרגישה שכל הפרטיות שלי נמחקה כלא הייתה.
מצד שני
חבל לי למחוק זכרונות שנשארו מהם רק מילים. גם אם אלה חרא זכרונות.
כבר עשיתי את זה לא מזמן, מחקתי חצי בלוג.
כל פעם אני אעשה את זה?
כל חצי שנה אני אמחק מה שכתבתי שנה לפני?
למה?
סאממק.
אה, היום היה לי יום חרא.
או שאולי לא.
מי זוכר בכלל.
גם זה יימחק מתישהו.
לילה טוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
