המרדף אחר האושר

יצאתי אתמול בסביבות 1 וחצי בלילה. נראה לי שזה הכי מאוחר שאי פעם יצאתי מהבית. אמא לא אהבה את הרעיון (כשעוד היה מדובר על לצאת בחצות..) והיינו על סף פיצוץ, עד שהרגעתי אותה כשאמרתי שהכרתי אותו בצבא.

נראה לי שזה הדייט הראשון הכי טוב שהיה לי בחיים.

ואני יודעת שזה לא יפה להגיד את זה, כי אני לא באמת זוכרת את הדייטים הראשונים שלי.

מאוד נהניתי. הרבה מאוד זמן שלא נהנתי ככה.

הוא יודע שאני זקוקה נורא לחום ולמגע, וכן מזיכרון אני אומרת שבחיים לא ליטפו אותי כל כך הרבה. כל הזמן היד שלו היתה על הפנים שלי.

הייתי בעולם אחר. אני אוהבת בחור שלא צריך ללמד אותו את המינימום של איך להיות גבר. זה בא לו כל כך טבעי, ואני כבר יודעת שזה לא דבר מובן מאליו. כל כך הרבה בחורים יש, שאין להם את המגע הטבעי לאישה. תמיד רציתי להכיר מישהו שיודע לבד. הרבה מאוד פעמים בעבר הרגשתי ממש מתוסכלת. איך להגיד לבחור שבזמן נשיקה לפחות ייגע לי בפנים? שלא יהיה עם ידיים לצדדים כמו איזה זומבי? זה אמור להיות טבעי!

(האמת, שהאחרון שלי, זה שהיה לי כל כך קשה להתגבר עליו, היה הראשון שהכרתי שגם היתה לו התנהלות די טבעית וידע להיות רומנטי ולהיות גבר.. אבל זה היה אחרת, הוא בא יותר ממקום של שליטה ומשחקים. והבחור הזה בא ממקום של להנות ולגרום לי להנות. כבר הרגשה קצת יותר נעימה)

הוא היה מאוד עדין, מאוד נעים. הצליח לגרום לי להפיל את כל החומות. באמת שלא חשבתי שככה יתגלגלו הדברים. הייתי אמיתית איתו. את זה אני יכולה להגיד על מעט מאוד אנשים.

לא רציתי שהלילה ייגמר. בדיוק מה שרציתי - קיבלתי. הרגשה שהעולם נעצר, ששום דבר לא חשוב כמו המתח שיש כאן באוויר, והמגע, ואני כמעט בטוחה שגם הוא הרגיש אותו דבר. גם ההיכרות ארוכת השנים עשתה את שלה. בערך 7 שנים, מאז שהייתי ממש ילדה קטנה, שאנחנו מדברים וכנראה שלמרות שחשבתי שאנחנו לא מכירים כל כך טוב, אנחנו כן. הוא אמר ומי אני שלא אקשיב? :)

חזרתי הביתה עם תחושה של לא פחות מלידה מחדש. אני לא אוסיף הרבה מילים, כי אני בעצם לא ממש כותבת כאן מהבטן אלא יותר מהראש. זאת לא כתיבה אמיתית. אני מרגישה שחטפתי שוק. שוק טוב אבל שוק. והגוף שלי עוד לא עיכל את זה. איך אפשר לכתוב מהבטן כשהבטן כואבת?

אבל כל מילה שכתבתי כאן היא אמת. רק צריך להעצים אותה פי 2 או 3.

זה כיף שיש לי למה לצפות. ויש. באמת שאני לא צריכה כלום יותר מזה. על אהבה לא דחוף לי, אם זה יגיע אז יגיע.

היה לי טוב. טוב לי גם עכשיו.

אולי כשהגוף יירגע קצת, ואני ארגע קצת, ולא ארגיש כמו בהאנג אובר, אני אכתוב עוד קצת.

מחר אני חוזרת לעבודה.

אבל אני לא מתכוונת לחזור לשגרה :)

המשך שבוע טוב