אני בשלב שאני רוצה מאוד אהבה חדשה. די, עברה חצי שנה, ובשבילי זה המון זמן. כבר הפנמתי שאיתו זה לא יסתדר, ולפעמים אני אפילו חכמה מספיק לחשוב שגם אם הוא היה רוצה אותי לא הייתי רוצה, כי הוא לא טוב בשבילי. ההשפעה שלו עליי גדולה יותר מכל בנאדם אחר, והיא הייתה השפעה גרועה בסופו של דבר.
העניין הוא שאני אפילו לא נותנת הזדמנות למשהו להתחיל. רק המחשבה על זה גורמת לי להרגיש מאוד רע. ואני כל הזמן מחפשת את הסיבות לזה. אני יודעת שאני עוד אוהבת אותו, ויכול להיות שזה יישאר ככה, אבל מניסיון אני יודעת שלפעמים כדי לשכוח אהבה אחת, צריך לפנות את מקומה לאהבה אחרת, חדשה. למה אני לא מצליחה לעשות את זה?
כי הבטחתי. הגעתי מאוד רחוק בהבטחות שלי, והבטחתי לא סתם ביצר של רגע אלא התכוונתי לכל מילה. פה קבור הכלב. איך אני אמורה להפר את ההבטחה הזאת? ואני לא מתכוונת כלפיו, הוא לא רוצה אותי יותר ולא מעניין אותו אם אני אפר את ההבטחות שלי או לא. היושרה שלי כלפי עצמי עומדת על הפרק.
איך בעצם אני אמורה להפר הבטחה שהבטחתי בשיא הכנות והאהבה? הצד השני הפר את ההבטחה, ואני תקועה. המצפון שלי לא מאפשר לי לעבור הלאה ממנו, כי אני מרגישה שברגע שאני אעשה את זה, אני שוברת את המילה של עצמי, וזה יהפוך אותי לשקרנית.
כנראה שזה יצטרך לקרות בדרך ההפוכה. אני אצטרך פשוט להכיר מישהו שיהיה טוב מספיק בשביל שלהבטחה לא יהיה כזה משקל בעיניי. אז אני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלחכות.
נו, מתי תגיע?
"הפעם אל תבואו בטענות אל אחרים, כי העולם פתוח בפניכם ואיתו ים של הזדמנויות ואפשרויות לשינוי ושיפור. היו פתוחים יותר ותנו לעצמכם הזדמנות לסגור היום דברים שהסתיימו ולהתחיל דברים חדשים כשהבחירה היא בידיים שלכם"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
