המרדף אחר האושר

היה לי סוף שבוע מאוד נחמד, סה"כ.. ומכיוון שבשבוע הבא אני כבר לא אזכור כלום אולי כדאי לכתוב. :)

ביום חמישי היה יום נחמד. בסוף לא יצאתי להצגה כי יצאו רק שני ילדים (מכיתה של 5), וזה יצא בסוף לטובה כי אחרי לא פחות משעה וחצי הם כבר חזרו. העברתי את כל היום ברשות עצמי, כי המנהלת והסגנית שלה לא הגיעו וכולם עושים מה שבא להם.. היה יום מאוד שימשי ובימים כאלה כולנו מחפשות את השמש. רוב היום ישבתי בשמש או טיילתי בשמש. בתורנות אוכל גם היה סבבה, דאגתי לסידור השולחנות והכסאות כרגיל, לפני ואחרי האוכל (בסיוע מאוד נלהב של כמה ילדים) ולשמחתי השתמשנו בכלים חד פעמיים כך שחסכנו את כל עבודת הכפיים שאחרי. היום עבר מאוד מהר וכמתוכנן, נסעתי מהעבודה ישר לקניון עזריאלי לפגוש את בתאל, הגענו די ביחד וזה היה התחלה טובה, היה מאוד משעשע. דבר ראשון ומובן מאליו רצינו לאכול. שעה התווכחנו אחת עם השניה שתחליט כבר מה לאכול ובסוף יצא שאנחנו מאוד דומות בכיוון האוכל ושתינו רצינו מקדונלדס. אכלנו ודיברנו תוך כדי, לא היו לה בשורות מי יודע מה חדשות בשבילי אלא הסיפורים הרגילים, הקשבתי הגבתי במה שיכולתי, אבל נראה לי שמה שהיה חשוב בשבילה זה בעיקר לפרוק הכל (נראה לי כי היא אמרה ככה. חחח), אחרי האוכל היינו מאוד כבדות, ממש לא הרגשתי טוב. הלכנו עוד יותר כמו זקנות מאשר מקודם. אחר כך החלטנו לבדוק אם יש סרט יפה, נכנסנו לסרט בשם "לעולם לא אוכל להיות שלך" שהוא קומדיה רומנטית מאוד חמודה, לא היה כל כך מוסר השכל מהסרט אבל היה נעים לצפות בו, הוא נותן כל מיני תזכורות לאיך צריך להתנהג בקשר, ועל כמה שחשוב להיות צעירים בנפש לא חשוב באיזה גיל. אחרי זה נכנסנו שם לג'ויסטיק, שיחקנו קצת.. את הכרטיסים אני שומרת אצלי לפעם הבאה (חשבנו שכדאי לעשות את זה פעם ב.. חבל על הקשר שלנו שהתמסמס ככה, למרות שלא הרגשתי שאולי חצי שנה לא דיברנו, נשארנו קרובות כאילו רק אתמול התנחלתי אצלה בחופש הגדול), אחר כך כבר היינו גמורות, הסתכלנו בכמה חנויות בגדים - הייתי עייפה מידי בשביל להסתכל, ובסוף ליוויתי אותה לרכבת , ומשם הלכתי לתחנת האוטובוס.. חיכיתי לאוטובוס יותר מחצי שעה! זה היה מאוד מעצבן כי היה קר וקפאתי מקור. הגעתי הביתה בסביבות 9 וחצי וב11 כבר הייתי במיטה. אתמול קמתי ב11. (גמורה אמרתי כבר?) לא היה משהו מיוחד אתמול, יום רגיל למדי. נחתי בעיקר. היום גם התכוונתי לנוח אבל סבתא אמרה שהיא רוצה לדבר איתי והדאיגה אותי אז הלכתי אליה, בסוף הסתבר שרוצים שאני אעשה את החיסון הזה נגד סרטן הרחם. לדעתי זה חיסון מאוד מיותר. כל כך הרבה מחלות יכולות לקרות לבנאדם, אז מה? כל חיסון שיהיה אני אעשה? 1800 שקל זה עולה והן רוצות לשלם לי. מיותר, התחמקתי באלגנטיות מה.

כבר שבועיים בערך שכולם במשפחה של אבא שלי באטרף מאופנועים, כי יש 2 אופנועים מתחת לבית של סבתא. כמובן שהם ירדו, עשו כל מיני סיבובים, מאוד דאגתי כי רם סיפר לי שפעם שעברה יעקב נסע ממש מהר והוא פחד.. אבלללל אחרי שהם כבר כמעט קיפלו את הבסטה וכבר רציתי ללכת הביתה הלכתי ליעקב ואמרתי לו "בוא במקום שאני אסע הביתה במונית תיקח אותי על האופנוע רק לאט כי אני צעירה ואני רוצה לחיות" ואז הוא שאל בת כמה אני ואמרתי עוד מעט 20 אז הוא אמר "נו מספיק לא?" מאוד מצחיק. היה מאוד כיף על האופנוע. הוא נסע די בזהירות רוב הזמן . חחח רעדתי מקור ומפחד אולי חצי שעה אחרי זה. זה עשה לי את היום.

זהו נראה לי.

לילה טוב.