נקלעתי לחיים הזויים

או שככה זה אצל כולם

לאט לאט אני מטפסת אל פסגה שאין לי מושג מה נמצא בה, אני בכלל לא בכושר

זה מתיש אותי כל אחיזה וצעד

יתושים מסמנים לי את הדרך, עם כל הציניות והעליבות שבאה איתם

מתישהו אגיע לשם ואניח את הראש לשעה וקצת

יום שצריך לציין

נחרט לי בפינה הטובה של הזיכרון

משהו שקשה לתאר כאן במילים

זה מקסים, זה מהדברים שנשארים מתחת ליום יום אבל מתבקשים תמיד אצל כולם

אוהבת בלי מילים

לא מפסיקה לרוץ

רצה כאילו נותרו לי כוחות, כאילו יש לי לאן למהר ואם לא ארוץ אפסיד המון

נותנת מעצמי הכל כשאני טוחנת מים

אח על הרגעים החד פעמיים האלה שאף פעם לא יחזרו ותמיד נראים לי כאילו לא קרו בכלל

כאילו צצו לי מאיזה חלום נדיר ומטורף

אוהבת ימים כאלה, רגעים כאלה של שיא

כדאי להתחיל להעריך את מה שיש לי ביד, לשים בכיס עד שאגיע הביתה