אני עדין לא מאמינה שאנחנו לומדים אחרי ה20 ליוני.. אבל זה בעצם רק לבגרויות, אבל זה בגלל השביתה אז זה היה שווה את זה.
הזמן פשוט טס, כבר נגמרה השנה הזאת, תכף יהיה חופש גדול שגם הוא מלא כבר בתוכניות(שאותם אני אכתוב ואסמן קו כל פעם שסיימתי כל תוכנית), ואז אני בי"ב בחיים לא חשבתי שכבר שנה אחרונה של לימודים ואז חו"ל וצבא.
אני מרגישה ממש מתוחה וזה מעצבן, רק הבוקר קלטתי שיש לי מחר בגרות במתמטיקה ואני לא מצליחה לתרכז,אז החלטתי לנסות לכתוב קצת ואז ללמוד.
לפעמים לקחת החלטות זה מאוד קשה, בעיקר בלעמוד בהם,ולהצליח לוותר על דברים,בכלל אף פעם לא חשבתי שלהגיד לא זה כל כך קשה.אבל עדין אי אפשר לדעת מה יקרה מחר,ובתקופה האחרונה התחברתי עם אנשים ישנים,הכרתי חדשים,התרחקתי מכמה, רבתי עם אנשים, אבל הכל עובר, הכל שאלה של זמן,והזמן מטריף אותנו,אנחנו מביטים כל הזמן על השעון וסופרים שניה בשניה במקום לבזבז את אותן השניות על צחוק.
אם רק מישו היה יודע בשבילי מה נכון לעשות.
בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני כל הזמן שמחה כמעט ומחייכת וזה מעולה,אני מרגישה את החופש מתחיל לבוא, אבל עם כל השטויות שהולכות להיות בקיץ וקוקה קולה אילת חול אולי לונדון וכל זה, ועדין יש בו תחושת רייקנות כזאת, וביחד עם זה 2 דעות סותרות על נושא.
הבעיה שלי היא שאני לא החלטית.
עוד חוויה נחמדה שעברתי ביום שני... היינו בפארק אני גל ווקנין ואיילת, עשינו על האש ושתינו, ולפתע ראינו שריפה איזה 100 מטר מאיתנו, התקשרנו למכבאי אש, ומישי שיכורה אחת אמרה"שלום זה מכבאי אש?,כן:ענו, יש כאן הרבה אש" בסופו של דבר הסברנו להם ברור והם הגיעו לפארק, ואני עזרתי להציל את הפארק, לקחתי להם את המכשיר הזה עם המים וכיביתי את האש והתחלתי גם להשפריץ איתו למעלה על העצים, אחרי זה הם הציעו לנו טרמפ עד למחוץ לפארק,אז נסענו ברכב מכבאי אש,ואחרי טילטולים רבים ושאיפת יתר של עשן אני יורדת מהרכב מתיישבת ליד המדרכה ומקיאה עוף וודקה חחח.
ניזכרתי בעוד משו חח, אני ווקנין פותחות בהפקה חדשה במועדון "העם" חח, ווקנין הדיג'י ואני היחצנית הראשית, וזה התקים בימי שבת בצוהרים חחח,במטרה להעביר את הזמן.
סרט שחור לבן
בין ימים מלאי אהבה ללילות ריקנות
מצייר על הקיר חלונות
וקורא לך
מדבר אל עצמי
ועונה בקלות
כשנמאס לי לתת ולתת
אני בא ולוקח
ולפעמים אני רואה אותך וכולי נמס
נוזל כמו גלידה של תות בקיץ
ושוב אני נוגע בך ומרגיש נמר
כמו סרט שחור לבן
עוברים לידי החיים
זה כמו לבחור
בין לחיות או למות
כל כמה ימים
לפעמים אני סתם מתבטל
אובססיבי לכלום
לא רוצה לא יכול
או פשוט לא בא לי
מטייל על הגבול
בין גאונות לטימטום
את יודעת אף פעם
אני לא הייתי נורמלי
ולפעמים אני רואה אותך וכולי נמס
נוזל כמו גלידה של תות בקיץ
ושוב אני נוגע בך ומרגיש נמר
שבוע טוב=]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
