עוד יום עובר,
עוד רגע שנחקק בזכרון,
עוד סיבה אחת להמשיך לחייך..
ושוב הנפילה,
קשה יותר מתמיד..
סיפרו לך שזה לא יהיה קל,אבל גם לא אמרו עד כמה,
אמרו לך שלהתמודד זה מילת המפתח, אבל לא אמרו למה,
הסבירו לך אלפי פעמים שהדרך הכי טובה היא הארוכה,
אז איך זה שהם לא אמרו שהיא לא נגמרת.. ?
רוצי, תני לעצמך לצעוק , תני לעצמך להיות , לא לפחד, לא לחשוש,
תני לעצמך לחלום בהקיץ, להיות בטוחה בזה שהכל כלכך ורוד ויפה ..
תני לעצמך לחזור לתמימות שעטפה אותך פעם,
רק תתני. תתני הזדמנות נוספת.
תפסיקי לתת לכשלונות בדרך להוריד אותך מטה ומעלה ולשחק ביו יו אחד גדול,
תביטי למטרה שניצבת מולך, תייצרי לעצמך מטרות קטנות שירימו אותך הכי גבוהה..
למה הפסקת, למה חדלת לעשות את זה בתקופה האחרונה ?
למה את נתקעת על דקויות, על קטנות שנהפכות כמו כדור שלג לגדולות מיום ליום,
תפרחי, תלמדי, תשברי את כל החוקים בתוך כל המסגרות,
תחייכי. רק אל תשכחי לחייך.
בחצי שנה האחרונה בחיים לא חייכתי כלכך הרבה,
בחיים לא נהניתי יותר ממה שנהניתי בשנה האחרונה..
והגיע הבום הפתאומי,
החזרה לצה''ל אחרי הדח''ש.
המסגרת הנוקשה הזאת שאני כלכך לא מתחברת אליה,
העומס והלחץ, הורסים אותי בכל רגע ורגע.
אומרים, שאחרי התלהיך שעברתי, מוצאים אותו ברגעים הכי קשים, אז למה כרגע הוא לא פה,
למה מצאתי אותו רק ברגעים הטובים שלי , איפה הוא ?
מלאה בחששות,פחדים ושאלות.
מלאה באהבה וחום ושמחה.
ניגודיות מדהימה.
ושאלה אחת,
האם אני מסוגלת?
ואני כבר לא מוצא את עצמי
כאילו כבר איבדתי את מי
שהייתי במקום אחר
והפחד בא ומסנוור
ימים קשים עוברים גם עליי
עלייך הם עברו בלעדיי
ועכשיו אני רוצה יותר
להחזיק חזק לא לוותר..
3>