לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Dancer



כינוי:  Ballet Dancer





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2007


ממש תודה על התגובה שלכם :'(

הכל נגמר.

נכתב על ידי Ballet Dancer , 22/4/2007 16:13   בקטגוריות חיי כרקדן, פסימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ballet Dancer ב-6/5/2007 11:50
 



אין כותרת =/


טוב, פוסט רביעי...

מצד אחד זה עובר מהר אבל מצד שני ממש לאט..

איזה כיף כל השביתות האלה! מה תגידו? רק קצת חבל על המתכונות והבגרויות..  אני ממש מקווה שנספיק ללמוד את כל החומר ויהיה בסדר..

היום אני רוצה לספר משהו אחר.. לא משהו שקרה לי, לא משהו שאני חושבת.. אלא משהו שעתיד לקרות.. אני מקווה לפחות..

אז ככה,

סיפרתי לכם כבר על חברה שלי.. שהחזירה אותי לעולם הריקוד.. היא גרה בארה"ב והיא הולכת בחופש למחנה קיץ של בלט בארה"ב- 5 שבועות!!!

לפני כמה זמן סיפרתי לה שאנחנו מתכוונים לנסוע בקיץ לקנדה ואח"כ גם קצת לניו יורק [שם היא גרה] אז אולי ניפגש..

ואז היא העלתה את הרעיון הכי דמיוני שיכול להיות- אולי אני אבוא גם למחנה.

 

אוקי, תנו לזה להתעכל קצת..

כן, לנסוע לארה"ב ל-5 שבועות למחנה של בלט!!!

וואו כמובן שהתשובה הראשונית שלי הייתה "לא, לא.. אין מצב.. לא יתנו לי, לא יסכימו. זה עולה מלא כסף. אני לא יכולה"

לאט לאט זה נהיה אולי, ואז לבסוף אזרתי אומץ ושאלתי את אמא שלי. יש אפשרות לקבל מלגה, וחשבתי "אולי בכל זאת".

וואו איזה סיפור היה עם זה. בסה"כ אמא שלי לא שללה את זה על ההתחלה..

אבל זה עולה המון!!!! בסביבות $4000 בגלל שאני רוצה גם לגור שם במשך החמישה שבועות. המלגה שאפשר לקבל זה רק על הקורס ולא גם על הלינה שם.. אז כנראה שאני אקבל מלגה בסביבות $500-1000.

 

ממש לא רציתי להתחיל לפרסם את זה אצל החברות כי נורא פחדתי שזה לא יצא בסוף וזה סתם יהיה מעפן.. וממש השתדלתי לא לספר.. סיפרתי רק ל-2 בנות בערך.. אבל לא יכולתי להפסיק לדבר על זה.. ואז עוד שמעו..

זה היה ממש מעצבן.. כל הזמן חשבתי רק על הזמן.. ואל יכולתי להתאפק..

 

אחרי זה ההורים שלי החליטו שהם לא מסכימים. שזה עולה המון כסף וזה לא מתאים לנו..

היה לי נורא קשה.. אני בכיתי והייתי ממש במצברוח מדוכדך.. אנחנו לא מליאנים ואין לנו המון כסף.. אבל היה לי נורא חבל שההורים שלי לא ניסו אפילו לקבל מלגה..

נשארתי בבית יום למחרת והם השאירו לי מכתב וכתבו בו כמה שהם מצטערים..

למחרת השארתי להם מכתב והסברתי להם כמה שזה חבל לי שהם מוותרים כ"כ מהר, וכמה כסף אני יכולה לתרום מהכסף שלי [זה יצא די הרבה דוקא]..

 

אחרי כמה זמן אני מבינה שהם חזרו לרעיון! שאולי בכל זאת כן!!!

הייתי מאושרת!!!!!!!!!!!

 

עכשיו המצב הוא ככה:

הייתי צריכה לשלוח טופס עם פרטים עליי+3 תמונות. 2 תמונות על פוינט ועוד תמונה של הפנים שלי..

שלחתי להם את הדברים והם אמרו שהתקבלתי ושלחו אלינו עוד איזה מלאן טפסים שצריך למלא ולשלוח..

שלחנו להם את הטופס של המלגה [זה היה סיפור בפני עצמו.. כמעט איחרנו את המועד אבל בגלל שאני שלחתי להם מייל עם כמה שאלות הם אמרו לנו שחייבים לשלוח להם את הטופס של המלגה עד אתמול 17/4]

אז שלחנו את הטופס של המלגה והיום [18/4] הם מתכנסים.. חח.. ונראה מה יהיו התשובות..

ההורים שלי הזמינו לי כבר כרטיס טיסה והיה צריך לשלם $300 כדי להבטיח את המקום שלי במחנה.

 

ההורים שלי כל הזמן מזכירים לי שזה עוד לא בטוח שאני נוסעת.. והכל עוד תלוי במלגה.. נקווה לטוב!!!

כנראה שאם אני אסע השנה למחנה אני לא אסע שנה הבאה לפולין.. אבל נראה כבר מה יהיה.. יש עוד הרבה זמן להחליט..

 

תחזיקו לי אצבעות


וואו זה פעם ראשונה שאני ממש כותבת את זה ככה בגלוי.

אני כל הזמן מפחדת שזה בסוף לא יקרה...

הרגשה ממש מוזרה לראות את זה כתוב ככה לראווה. וואי

נכתב על ידי Ballet Dancer , 18/4/2007 14:48   בקטגוריות חיי כרקדן, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מטומטמת


אני כזאת מטומטמת לפעמים. תמיד.

בכיתי איזה שעה כמו מפגרת. על דברים מפגרים שאפילו לא תאמינו.

כנראה שלפעמים אני נכנסת לדברים שאני קוראת יותר מדי, אבל באמת שהרגשתי ככה. הרגשתי שלא טוב לי, שאף אחד לא רוצה אותי, שאני רוצה לעזוב את הארץ ולעבור לארץ אחרת. הרגשתי שאני לא שייכת לפה, בדיוק כמו כל הילדים שעוברים לגור בחו"ל ומרגישים לא שייכים.

הרגשתי שאני בדיוק ההפך מאותם ילדים. אני מרגישה לא שייכת בארץ שלי, ואולי הדבר הכי טוב בשבילי הוא לעבור לארץ אחרת, ושם אני ארגיש הכי טוב.

אני מטומטמת, אני יודעת.

התחלתי לדמיין אפילו איך אני אומרת לאבא שלי שאנחנו עוברים לאיטליה, ואני לומדת את השפה.. שיווו אני מפגרת.

אבל כ"כ בכיתי, כ"כ. ההרגשה הייתה אמיתית לגמרי. למרות שזה לא נכון! היום במיוחד אני יודעת. כל החברות האלה שהיו אצלי, אני אוהבת את כולן-אחת אחת.

אבל אולי אני חושבת שאם היינו רק שתי בנות לבד זה היה אחרת לגמרי. אני משעממת.... אני רגילה שאנשים אחרים מדברים בעיקר. אני לא הטיפוס שמספר בדיחות... היו פעמים שהרגשתי בכל זאת קצת לא שייכת לחברותא שלהן. הן היו ביחד, צחקו, עשו דברים, ואני הרגשתי קצת מחוץ למעגל.


אני לא יודעת.. אני סתם מברברת ומקטרת. יש אנשים שאיכפת להם ממני ואוהבים אותי אבל אני לא רואה את זה. אני מנסה בכוונה להיות הטיפוס האומלל. אני לא יודעת למה אני עושה את זה!!!

אמרתי כבר שאני מטומטמת?

אוווווווווךךךךךךך

אין לי עוד מה לספר לכם.. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. עוד לא התבגרתי כנראה. אני מנסה להיות כמו מישהו אחר, להרגיש כמו מישהו אחר, אם זה אומלל וחסר חברים- אלה האנשים שאני במיוחד מתחברת אליהם.

אולי כדאי שאני אפסיק ואצא מהבועה שאני סגורה בה?

נכתב על ידי Ballet Dancer , 10/4/2007 21:02   בקטגוריות פסימי, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ballet Dancer ב-15/4/2007 00:33
 



לדף הבא
דפים:  

1,641
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBallet Dancer אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ballet Dancer ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)