וואו הגעתי למסקנה, שאני לא ממש מנצלת את הבלוג..
חח אני מצטערת.. אבל אני לא יודעת כ"כ מה לכתוב..
אני לא רוצה לכתוב על החיים הפרטיים שלי.. אני לא רוצה לכתוב על מה שעובר עליי כל יום..
אני רוצה לכתוב על מעבר לזה. על החלומות, המחשבות, הרגשות.
חשבתי קצת על הריקוד.
"אני לא רוצה להפסיק לעולם"
אבל אני אפסיק... לא?
אני לא רוצה כמובן. אבל זה כמו שאומרים לשמור על קשר..
דבר ראשון יגיע הצבא.
הפסקה לשנה וחצי.
ואח"כ החיים עצמם. אני אמצע מקום לריקוד בתוכם?
אני לא חושבת שיש לי מקום בעולם המחול כרקדנית, כמקצוע.
אני לא בטוחה שאני רוצה את זה.
האמת שאני לא יודעת מה אני רוצה!
למה צריך לחשוב על העתיד? למה צריך להחליט על קריירה?
הבלט הזה! אם אני אבחר בו אני צריכה להחליט לפני!
אני צריכה להשקיע יותר, להתקדם. אין מצב שאני אוכל להיות רקדנית ברמה שאני נמצאת בה.
אני כ"כ גרועה..
לכולם יש תקופות כאלה בריקוד, נכון?
בתחילת השנה התקדמתי בטיל! התחלתי מ1- [כן זה מינוס 1] ופשוט קיפצתי לי למעלה במעלה הסולם.
ואני מתגעגעת לזה. אני קצת מיואשת.. כי עכשיו אני מתקדמת טיפה טיפה כל פעם..
לפני כמה זמן דיברתי עם חברה, שגם רוקדת והיא ברמה מאוד גבוהה, והיא אמרה לי שהיא לא רואה את עצמה באף עבודה אחרת מאשר ריקוד.
אבל אני כן. מה זה אומר עליי?
זה אומר שאני לא רוצה להיות רקדנית? שאני לא אהיה?
אני לא מצפה שתענו לי על השאלות על האלה.. סתם מעניין אותי עם עוד אנשים מתלבטים כמוני ככה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
