חננות הם כאלה מגניבים, שאפילו אני רוצה להיות חננה.
אם הם לא היו אז מה היינו עושים כל היסודי?!?, על מי לעזאזל היו צוחקים הכל פעם כשמישהו היה שואל שאלה טיפשית. על מי אם לא החננות היינו מדברות כמעט כל פעם בלי הפסקה, ובעצם מרוב דיבורים על החננות הם נעשים הכי מקובלים בבצפר, וכולם מכירים אותם, או לפחות מכירים סיפורים מצחיקים עליהם... המון אנשים טיפשים, או מוגבלים היו פעם חננות, כמוני לדוגמא... אני בכיתה ב' הייתי החננה של הכיתה , ולא הייתי החננה החמודה מהסיפורים והסרטים. אלא הייתי החננה הזאת בלי החברות, שכעבור תקופת זמן לא קצרה, מבינה שאין לה מה לעשות חוץ מלנסות להתחבר עם הבנים. ואז מתחילות הבעיות, כי אחרי שהבנים מתחילים להמשך לבנות, והרי בגלל שאני תמי דהסתובבתי איתם, אני לא משש נחשבתי לבת בעיניהם, אז הם מתעלמים ממני, ומתחילים עם כל הכוסית הבלונדיניות והקפיציות החמודות שתמיד בא לך על אחת מהן... אבל אני, ברוב טיפשותי לא ניסיתי להראות שגם אנ יבת, ולכן נשארתי כמעט בלי חברות, ובכלל בלי ידידים. אבל עם השנים, כשהציצי גודל באמת, פתאום נזכרים בי, ובקיומי... ואז כולם אומרים לעצמם..." מי זאת ?!? אני בכלל מכיר אותה?". ואז זה התור שלי להיות ה"לא מעוניינת". ולעשות רק מה שבא לי... אוףףףףף... סטיתי מהנושא שלי, אז יאללה חזרה לנושא... החננות הם אגב בכלל לא חכמים כמו שהם נראים, בד"כ הם סתם חרשנים טיפשים שאם הם לא משננים כמה שתיים לחלק לאחד הם בחיים לא ידעו כמה זה אחד ועוד אחד... ובתכלס אין לי היום כוח להמשיך לחפור כאן אז אני אסיים עם משפט דיי אופטימי ונחמד...
החיים קשים... ובכל זאת אנחנו מתמודדים איתם בכל יום, זה מתחיל מלקום מוקדם בבוקר, ונגמר ברצון עז להתאבד, אבל מה לעשות, ממשיכים לחיות. כי אלה הם החיים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
