לנצח את הפרעת האכילה

מתורגם מתוך האתר "Something Fishy":

"בולימיה יקרה,

עבר עשר שנים מאז שנפגשנו לראשונה. זה היה כשקראתי כתבה בעיתון עלייך, ונראית כל כך מגניבה. חשבתי שאת נוצצת, ושכל אלו שהרסו לעצמם את השיניים או את החיים היו טיפשות. לפחות זה מה שאמרת לי. הבטחת לי שאם אקשיב לך הדברים ישתפרו. אמרת לי שההורים שלי לא אהבו אותי כי הייתי שמנה. אמרת לי שקרוב המשפחה שהתעלל בי כשהייתי קטנה עשה את זה כי הייתי שמנה ושאם אקשיב לך אוכל לנקום בו. לנקום בכולם. והאמנתי לך.

במהלך גיל ההתבגרות שלי הייתי צריכה להתחיל את הקשר עם ההורים שלי מנקודת ההתחלה בגללך. אמרתי לי שהם לא מבינים ורוצים לחבל בהתקדמות שלי. ביד אחת את תלשת ממני את החברים שלי. כשבכיתי משום שאמרו לי שכדורי הדיאטה, ההקאות, ההתעמלות הכפייתית משנים אותי את אמרתי לי שהם פשוט רוצים לראות אותי שמנה כי הם מקנאים. כמעט עלית לי בשנה הראשונה שלי במכללה כי כל מה שהיתי פנויה אליו היו בולמוסים והקאות. ניסיתי להיפטר ממך, אבל את הייתי כמו החבר לשעבר הפסיכוטי. אף פעם לא הסכמת להיעלם. תמיד השתהית בסביבה. ובכל פעם שחזרת הבטחת לי שעכשיו דברים יהיו שונים. שאם אקשיב לך יהיה טוב יותר. הבטחת, אבל אף פעם לא קיימת.

ניסיתי לברוח ממך באמצעות שתייה, אבל זה רק הוביל אותי לאלכוהוליזם. כמובן שחזרת כדי לנחם אותי, אמרת שאם הייתי נשארת איתך כל זה לא היה קורה מלכתחילה. אמא שלי דאגה שירשמו לי כדורים ממריצים כי היא חשבה שאם נשלוט במשקל שלי הכל יסתדר. במקום זה התמכרתי לכדורים ואת אהבת את זה כי יכולתי לצום לזמן ממושך יותר, וכשהייתי נופלת חזרה לזרועותייך הייתי מורעבת יותר, מוכנה לשרת אותך שוב. כל הזמן המשכת לספר לי שאף פעם לא אוכל להיות מספיק רזה, משום שאני מטומטמת ושאת העונש הראוי לי, את וכל הדברים הרעים האחרים שקרו לי. גרמת לי לבכות כל הזמן.

גרמת לי להאמין שבלעדייך אין בי כלום. שאני חסרת ערך כשחקנית, כקומיקאית. חסרת ערך כבת ואחות. חסר ערך כחברה. והאמנתי לך. מצאתי לעצמי בחור שהקטין אותי משום שהוא היה ההתגלמות הגברית שלך, וזה מה שרצית בדיוק. אמרת לי שהוא מושלם בשבילי. אמרת לי שזה בסדר לשקר לרופאים. אמרת לי שאני לא ממש חולה כי אני עדיין מקבלת מחזור ולא רזה מספיק. אמרת לי שככל שזה נוגע אלייך, אף פעם לא אהיה מספיק טובה.   

זוכרת את נקודת התחתית? כשהקאתי כל דבר שאכלתי, אבל את הכדורים והאלכוהול השארתי בפנים? זוכרת כשלא יכולתי להפסיק? זוכרת כשהפסיק להיות אכפת לי? זוכרת שהקאתי דם וחשבתי שאני חוטפת התקף לב? ואני זוכרת שעדיין אמרת לי שאני לא רזה מספיק ושלא אהיה טובה מספיק עד שאפסיד לך הכל, במיוחד את חיי.

אז הנה אנו כאן. אני יכולה לקרוא לך כלבה שקרנית כי זה מה שאת. אני יכולה לקרוא לך פחדנית, כי זה מה שאת. אני יכולה להתעמת איתך, כי מאחור את יפהפיה ומלפנים את נראית כמו מה שאת באמת, מכשפה מרשעת בלי שיניים ועם ריח של אסלה. כמה שזה היה מרגיש טוב להכות אותך, אבל זה היה גורם לך להרגיש טוב.

את יודעת מה מצחיק? מתברר שהחברים האמיתיים שלי אוהבים אותי בכל צורה. ועכשיו שאת לא כאן, אני שחקנית וקומיקאית יותר טובה מאי פעם. ההורים שלי אף פעם לא הפסיקו לאהוב אותי. הבחור שהתעלל בי אף פעם לא ידע שאני מתנקמת בו ושהוא אמור לסבול. גם ההורים שלי לא. אמרתי לי שהם ישלמו, אבל היחידה ששילמה הייתי אני. בגללך הבטן שלי עדיין דוחה סוגים מסוימים של מאכלים והשיניים שלי הרוסות. אין לי חברים מהמכללה. כל מה שעשית לי היה לשקר. את היית חסרת הערך.

אבל החלק הטוב, הנקמה הטובה ביותר, זה שאני עדיין על הרגליים ואני לא כועסת. אני צוחקת אחרונה, מעצם העובדה שאני מסוגלת לצחוק. אני גם אדאג לכך שלא תשקרי לאחותי הקטנה באופן בו שיקרת לי במשך עשר שנים. באופן בו לא הצלחתי להשתחרר ממך. ובכן, עכשיו אני משוחררת ממך, ואני אומרת לך שלום. ואני אנסה לעזור לכל אחת שצריכה עזרה להשתחרר ממך. את טיפשה וחסרת ערך.

שלום בולימיה. את לא רצויה או נזקקת עוד.

שלך,

לקוחה לא מרוצה."