לנצח את הפרעת האכילה

מיתוסים נפוצים על הפרעת אכילה

המידע בחלק זה נועד להפריך אי הבנות נפוצות לגבי הפרעות אכילה ולגבי מי שסובל מהן.

הפרעות אכילה אינן מחלה

הפרעות אכילה הן הפרעות רפואיות/פסיכיאטריות מורכבות, המסווגת במדריכים דיאגנוסטיים-סטטיסטיים פסיכיאטריים מרכזיים, כגון ה DSM-IV והICD-10 . הן נחשבות לבעלות בסיס ביולוגי, אישיותי ובין אישי, ומתרחשות לא פעם במקביל להפרעות נוספות, כמו דיכאון מג'ורי, חרדה, והפרעה אובססיבית קומפולסיבית. 

הפרעות אכילה אינן נפוצות

הן כן. אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה, אכילה כפייתית והפרעות אכילה בלתי מסווגות נמצאות בעלייה בכל העולם. במדינות מערביות, אחוז אחד מאוכלוסיית הנערות המתבגרות סובלות מהפרעת אכילה, וכ 0.6% מכלל הנשים. האחוזים לבולימיה אף גבוהים מכך, כ 1% מכלל הנשים באוכלוסיה. עם זאת, יש לזכור שהאחוזים האלו מתייחסים לאבחנה הפסיכיאטרית המלאה, על פי קריטריונים נוקשים. כאשר מתייחסים להפרעות אכילה בלתי מסווגות (שגורמות מצוקה לא פחותה) האחוזים גבוהים הרבה יותר.

הפרעות אכילה הן בחירה

אנשים לא בוחרים לסבול מהפרעות אכילה. ההפרעות האלו מתפתחות לאורך זמן, ודורשות טיפול מקצועי הולם כדי להתמודד עם התסמינים הרפואיים/פסיכאטריים ועם המצוקות שעומדות בבסיסם.

רק נשים סובלות הפרעות אכילה 

הפרעות אכילה מתרחשות גם אצל גברים, אם כי באחוזים נמוכים יותר. כ 10% מהסובלים מהפרעות אכילה הם נערים או גברים, אם כי קיימות הערכות גבוהות יותר, שכן גברים, מסיבות שונות, פחות נוטים לפנות לעזרה בתחום זה, ולפיכך נותרים בלתי מאובחנים פעמים רבות.

הסימפטומים אצל גברים ונערים שונים במידת מה מהסימפטומים אצל נשים. גברים נוטים יותר מנשים לפעילות גופנית מוגזמת, ולדיאטות המוכוונות להעלאה של מסת שריר.

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת האכילה הרצינית היחידה

לכל הפרעות האכילה עלולות להיות השלכות פיזיות ופסיכולוגיות מזיקות. אובדן מוגזם של משקל הוא אכן סימפטום של אנורקסיה, אבל הוא אינו הסימפטום המזיק היחיד בהפרעות אכילה. גם סימפטומים של הפרעות אכילה אחרות, כמו חוסר איזון באלקטרוליטים המתרחש בבולימיה, עלולים להיות מזיקים ומסכני חיים.

לא מתים מבולימיה

אף על פי שאחוזי התמותה מבולימיה נרבוזה נמוכים בהשוואה לאנורסיה נרבוזה, אדם הסובל מבולימיה עלול להיות בסכנה למוות פתאומי בשל ההשפעות של הקאות מרובות על ויסות אלקטרוליטים ועל הלב. שימוש במשלשלים ופעילות גופנית מוגזמת אף מגבירים את הסיכונים.    

הפרעות אכילה "חלקיות" אינן רציניות

גם כאשר אדם מסוים אינו עונה על מכלול הקריטריונים הדיאגנוסטיים להפרעת אכילה, ההשלכות של התנהגויות סימפטומטיות (הקאות, פעילות גופנית מוגזמת, חרדה, צמצום תזונתי) יכולות להיות מסוכנות לא פחות ודורשות התערבות. התערבות מוקדמת יכולה גם למנוע התדרדרות למצב של הפרעת אכילה מאובחנת.

דיאטה היא התנהגות נורמלית של גיל ההתבגרות

דיאטות ועיסוק מוגבר בדימוי הגוף אמנם הפכו למאפיינים "נורמליים" של גיל ההתבגרות בתרבויות המערב, אבל דיאטות בכלל ודיאטות בלתי מפוקחות, קיצוניות, לא מווסתות ותכופות בפרט, עלולות להיות גורם סיכון לפיתוח הפרעת אכילה. הדבר נכון במיוחד עבור מי שבמשפחתו יש היסטוריה של הפרעות אכילה, דיכאון, חרדה והפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD). התמקדות בקבלה של דימוי גוף בריא היא עדיפה, ובכל מקרה כל שינוי תזונתי צריך להיעשות תחת פיקוח ובקרה מקצועית.

אדם עם הפרעת אכילה לא אוכל כלל

רוב הסובלות מהפרעות אכילה כן אוכלות, אלא שהן נוקטות בדפוסי אכילה בלתי מווסתים, בין אם מדובר בצמצום תזונתי, אכילה של סוגים מסויימים של מזון, קומבינציות מוזרות, או תנודות באכילה. יש נערות שסובלות מאנורקסיה  שאוכלות ממתקים בבוקר וכלום בהמשך היום, אחרות אוכלות מזונות מעטי קלוריות לאורך היום, ולאחרות יש דפוסים אינדיבידואליים אחרים. הפסקה מוחלטת של אכילה היא נדירה, ומובילה למוות תוך שבועות ספורים.

אפשר לדעת אם יש למישהו הפרעת אכילה לפי המראה

לאו דווקא. כשהסימפטום הוא אובדן מוגזם של משקל יותר קל להבחין בכך, אם כי לעיתים נעשה ניסיון להסוות זאת באמצעות לבישת בגדים רחבים ורפויים כדי להסתיר את חומרת המצב.  אבל זה אינו הסימפטום היחיד. יש סימנים חיצוניים בולטים שניתן להבחים בהם בקלות, אבל אחרים סמויים יותר, מה גם שאנשים שסובלים מהפרעות אכילה "מתמחים" בהסתרה של הסימפטומים. 

הפרעות אכילה קשורות לעיסוק ביופי ומראה

לא רק. להפרעות אכילה יש רקע מורכב והשפעות מרובות, ביולוגיות, סביבתיות, משפחתיות ואישיות. הן מתחילות לא פעם מעיסוק במראה ואכילה, אבל העיסוק הופך טורדני ובניגוד לדיאטה נורמלית, לעיסוק בדפוסים אלו יש השלכות רגשיות מרובות והוא אינו נפסק גם כאשר יש הפחתה במשקל. הפרעות אכילה בדרך כלל קשורות יותר לנושאים כמו שליטה, פגיעות ודימוי עצמי שלילי יותר מאשר לנושאים כמו יופי ומראה.     

הפרעות אכילה נוצרות בגלל דימויים לא מציאותיים ולא בריאים בתקשורת

גורמים סוציו-תרבותיים (כמו אידיאל רזון לא מציאותי) יכולים להיות טריגרים להתפתחות של הפרעת אכילה, אבל לא די בכך. יש לזכור שעדיין, רוב מי שצורך את הדימויים האלו לא מפתח הפרעות אכילה ומחקרים מראים שוב ושוב שהגורמים להפרעת אכילה הם מרובים, וכוללים שילוב של רגישויות ביולוגיות מסוימות, דינמיקות משפחתיות מסוימות, וחשיפה לגורמים סביבתיים מסוימים. 

רק אנשים ממעמד סוציו אקונומי גבוה סובלים מהפרעות אכילה

אנשים מכל הרמות החברתיות עלולים לסבול מהפרעות אכילה. ההפרעה אובחנה אצל אנשים (בעיקר נשים) בכל שכבות האוכלוסיה, בטווחים רחבים מאד של שכבות גיל, משני המינים ומארצות שונות בעולם.

החלמה מהפרעת אכילה היא נדירה

החלמה עשויה לקחת זמן רב, חודשים או אפילו שנים, אבל הרבה אנשים עם הפרעת אכילה מחלימים בעזרת הטיפול המתאים. אחוזי ההחלמה משתנים בין אדם לאדם ובין סוגים שונים של הפרעות אכילה, אך התערבות מוקדמת וטיפול מתאים משפרים את סיכויי ההחלמה בכל המקרים. אנורקסיה נרבוזה היא אמנם המסוכנת ביותר מבין ההפרעות הפסיכיאטריות, אך גם כאן קיימים אחוזי החלמה ניכרים.

 בולימיה מאופיינת בהקאות בלבד

בולימיה מאופיינת בניסיונות לפנות את תכולת הקיבה, באחת מכמה דרכים: הקאות, נטילת חומרים משלשלים או פעילות גופנית אקססיבית. כל אחת מהפעילויות האלו עלולה לגרום לנזקים גופניים חמורים, עד כדי סכנת חיים. 

הקאות ומשלשלים מסייעים להפחית במשקל

דפוסים אלו אינם מובילים להפחתה במשקל לאורך זמן. כמחצית הקלוריות שנצרכות במהלך בולמוס נספגות בגוף, גם לאחר הקאה. שימוש במשלשלים מוביל לאובדן זמני של נוזלים בלבד.

מי שלא רזה בצורה קיצונית לא סובלת מהפרעת אכילה

רק חלק מהסובלות מהפרעות אכילה נמצאות במצב של תת משקל קיצוני כפי שמוצג בתקשורת. האמונה הנפוצה שמי שלא נמצא במצב כזה אינה חולה, רק מחמירה את מצבן של מי שמרגישות שהן לא "מספיק חולות" כדי לקבל עזרה. הדבר עלול למנוע מהן לבקש לעצמן טיפול וסיוע, ולעודד התנהגויות מזיקות.

אם מגיעים למשקל תקין, זה סימן שהאנורקסיה חלפה

הימצאות במשקל תקין היא שלב חיוני בדרך לאפשר למי שסובל/ת מהפרעת אכילה לקחת חלק פעיל בטיפול כמו פסיכותרפיה, אבל שלב זה בדרך כלל אינו סוף הדרך. השלבים הבאים בטיפול מתייחסים בדרך כלל לסימפטומים נוספים, כמו טורדנות מחשבתית, דפוסים בלתי יעילים שמצאים ברקע של הפרעת האכילה, ומצוקות נלוות.