עד אתמול, חייתי במציאות שונה לחלוטין, מציאות שילדה בת 5 שמבינה קצת יותר דברים, זאת אומרת העולם היה מקום נפלא בעיניי אבל הכל השתנה...

אתמול היינו עם הקבוצה בים ואז רומי שאלה אם למישהו יש "את השיר עם הלהלהלהלהלהלהלהלהלהלהלה" אז דנה אמרה שיש לה אותו והשמיעה אותו לשיר קוראים "כלום לא עצוב" של אביתר בנאי, זה גרם לי לחזור הביתה ולהסתכל על מה שקורה, אחותי שלא אוכלת, אמא שמנסה לעזור לה, אבא שנותן לה לעשות מה שבא לה ומפנק אותה {אבל עכשיו הוא בחו"ל} ואחותה הגדולה שחיה במציאות אחרת.

הבנתי שאני לא מתערבת מספיק במה שקורה אצלי בבית כשראיתי את אמא בוכה, ניסתי להתערב, אמרתי לנועה לגמור את החלב {כי חסר לה סידן והרופאה אמרה לה} אז היא צועקת "את לא אמא שלי! אל תגידי לי מה לעשות!" וזה גרם לי לרצות לומר לה "נכון, אני לא אמא שלך, אבל את מתעללת בה כ"כ הרבה, היא כבר בוכה בגללך, תאכלי משהו, תתבגרי, אל תגידי שאת מבינה ולא תיישמי, את ילדה של דיבורים ולא של מעשים אז שתני את זה כבר" אבל כלום לא יצא ממני הדבר היחיד שיצא הייתה דמעה, ולשם שינוי דמעת עצב, חבל לי עליה, ילדה כ"כ יפה ומוכשרת ורק כי היא לא רוצה לקום לאכול משהו מדי פעם היא ככה.

איך הולכת האימרה {כן בטח אימרה} הזאת?

אה כן..

"החיים הם כמו מעלית פעם אתה למעלה ופעם את למטה"

לפחות המשפט שנכון על החיים שלי כרגע גם קצת מוציא אותי מהדאון שאני נמצאת בו

3>

ליאורי שהמשפט הזה העלה לה חיוך קטן

בכל תחילת חופש {ולא משנה איזה} יש הרגשה כזאת טובה ועם כל יום שעובר לא רוצים להאמין שהחופש נהיה קצר יותר ויותר ובסופו של חופש הרגשה קטנה של התבאסות-ובזה שונה החופש הגדול כי כשהוא נגמר יש הרגשה של התחלה חדשה וטובה, של סיפוק ממה שהיה בו פשוט שילוב של דברים מדהימים.

מה שעבר עליי בחודשיים האחרונה זה דברים שאני לא אשכח, הכרתי לפחות 50 אנשים חדשים, הייתי במקומות שלא הייתי בהם אפעם, הרגשתי חלק ממשהו, הייתי בקורס מד"צים, הייתי בת"א, הייתי עם אנשים שאני אוהבת ודבר חשוב לא פחות מכל הדברים האלה זה שאמא שלי שיחררה קצת-רק קצת וזה הספיק, אז לא תמיד אמרתי לה לאן אני באמת הולכת אבל אמרתי לה דברים שפעם היא לא הייתה נותנת לי אפילו לסיים את המשפט.

עוד משהו-אני תיכוניסטית חכמה!

זה כזה שוק! אני עוד לא מטר וחצי ואני תיכוניסטית ועוד בעמל ב'! {בלי קורסים} חיכיתי לזה הרבה, קיוויתי שאני אגיע לגובה ממוצע, אבל אתם יודעים מה? אני אוהבת להיות אני, כי אם הייתי שונה ממה שאני זה לא היה אותו דבר-אפאחד לא היה קורא לי חמודה XD

עכשיו רשימה של אנשים שראיתי או\והכרתי החופש:

סתם, זו רשימה אין סופית

אה! כן! רומי חזרה! והיא עם ראסטות!

אממ זהו

333>

ליאורי

*עריכה*

העליתי תמונות מהמד"צים

מכירים את זה שאתם מרגישים נהדר ולא יודעים למה?

מכירים את ההרגשה שאתם לא יודעים לתאר?

מכירים את הקטע שאתם רוצים משהו אבל לא רוצים אותו?

מכירים את הנסיונות של החברים לעזור אבל זה רק גורם למצב להיות רע יותר?

מכירים את זה שלא מבינים אותך נכון?

אז זהו, אני מרגישה נהדר סתם ככה, אבל עם הנהדר הזה באה עוד הרגשה שאני לא יודעת מה היא, בקשר לשלישי אני לא מפרטת והרביעי לא קשור לעכשיו או למי שאני יודעת שקורא את הבלוג-קשור לאחרים...

אה, כן, האחרון, איכשהו זה בד"כ ככה, לא מבינים אותי, הפעם אני רצינית-אני באמת לא יודעת לבטא את עצמי טוב, תשדלו, בבקשה

בעצם רק מי שצריך שישתדל, ומי שצריך יודע

יש לי פתאום מן דחף עז להגיד לכולם שאני אוהבת אותם

אז באמת, אני אוהבת אתכם, זה לא סתם...

האנשים שאני מכירה הם אנשים מדהימים! ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת בייחוד לא עצמכם XD

והכי חשוב

שתי בנות שהתרחקתי מהן טיפה בזמן האחרון

מאיושקה ומיט, אתן החברות הכי מדהימות בעולם!

אני חייבת לציין

מאיה- אני בחיים לא אשכח אותך ואפילו שאני לא רוצה לראות את פאקנשטיין אני אבוא לברנר לראות אותך {וכשאני חושבת על זה חצי מהאנשים לא מבינים מה הקשר XD}

מיטל- אם לא היה בצפר לא היה קורס קיץ, אם לא היה קורס קיץ הייתי רואה אותך כשמשעמם לי, אבל... יש בצפר ><"

3>

ליאורי

*עריכה*

וואו אני כשרונית, תראו את הכותרת