בתחילת השנה הייתי תמימה
באמת
והשתניתי
השתניתי מאד
הייתה לי רק את הנשיקה ההיא שהותירה בי את הרושם ההוא....
לא כתבתי על זה אני חושבת....
הנשיקה ההיא, באה בהפתעה, לא ידעתי מאיפה זה בא, ולא רציתי, הרגשתי שזה לא הזמן לנשיקה הראשונה שלי, אבל זה קרה. לא אהבתי אותה, זה אפילו היה מגעיל.
וכך עברה השנה, אנשים חדשים, חוויות חדשות וכל מיני.
ואז הכרתי את דר, בהתחלה לא דיברנו רק על זה שהוא רוצה לשמור אותי באקווריום וזה היה משעשע.
אחרי זה דיברנו קצת.
ואז קצת יותר.
ויותר.
מפגש פסח-הנשיקה הראשונה שלנו.
אז נכון, טכנית לא הייתי בתולת שפתיים אבל מבחינת רצון והנאה זאת הראשונה....
והיה לנו טוב.
הייתי אצלו-שם זה הסתבך, למרות שהוא טען שכבר בנשיקה הראשונה זה הסתבך בגלל אלה, אני יודעת שלא.
בשבוע שעבר הרגשתי כ"כ טוב, כל השבוע עם תוכניות שיהיה כיף כל עוד אנחנו ביחד שכבר באמצע של אותו שבוע הוא לא רצה.
ל"ג בעומר-קרה מה שקרה, ושם כעסתי.
כנס ט' שלישי גם הייתי את הנשיקה הקטנה עם דודי שלא הביעה כלום.
תיכננתי לדבר איתו, עם דר, במפגש אבל מה שיצא מזה זה רק עוד נשיקה, עוד אחת נעימה.
ידעתי שלא נהיה ביחד שוב, וידעתי את האמת אצלי-שאני גם לא רוצה.
רק היזיזות, זה הספיק לי, אני לא שונאת אותו, הוא לא אותי, וכשאין על מה לדבר מתנשקים-תקראו לי זנותית תקראו לי איך שבא לכם אבל לא אכפת לי, טוב לי ככה.
הגיע יום ראשון, היה לי ברור שנתנשק שוב, ולא עשיתי את כי לא הייתה לי ברירה עשיתי את זה מרצון.
יום שני, פרידה בנשיקה קצרה.
בערב רוי-עוד נשיקה, אחריה הרגשתי מוזר, ידעתי שאין לי מחויבות לדר אבל...... בכל זאת.
ביום שלישי שוב רוי, שוב פרידה בנשיקה קצרה, לא שזה רע, זה גם היה טוב אבל שוב באה ההרגשה המוזרה הזאת שמלווה אותי מאותו רגע.
כשחזרתי הביתה באו המילים
"יחסים פתוחים""לא אכפת לי שאת מתנשקת עם מישהו אחר"
הבלבול השתלט עד המשפט שעצר אותי
"נראה שהוא נפגע מזה"
אני יודעת שדר הוא לא ה-בנאדם שאפשר לסמוך עליו לגבי אמת אבל חשבתי שאם הוא נפגע הוא יגיד לי.
כנראה שטעיתי.
אני לא אוהבת את השינוי שעברתי.
אם הצלחתם לקרוא את כל הפוסט בלי להרדם או לומר "איזו זונה" ולסגור את החלון אני רוצה להראות לכם למה אני אומרת את זה עכשיו.
תסתכלו על הפוסט הוא מתחיל בתחילת שנה עובר על חצי ממנה מגיע לפסח לל"ג בעומר ולעכשיו שישה ימים רצופים.
היום לא יום כיפור אבל זה זמן חשוב ודחוף לומר
סליחה, סליחה לאנשים שמגיעה להם הסליחה שלי, אני מבקשת שתסלחו לי, כולם מאבדים את הראש לפעמים, אני לא הראשונה או היחידה שאיבדה אותו קצת יותר מדי.
אני לא מתחרטת, אני מצטערת ולא יותר, מי שלא יסלח אין תכנונים יש נסיונות עלובים לגרום לכם לקבל את הסליחה הזאת, נסיונות שלא יארכו יותר מדי זמן, מי שאני אנסה שיסלח לי רק שיידע שאני עושה את זה כי אני רוצה לתקן, אני יודעת שאי אפשר להחזיר את הגלגל, לפחות אני מנסה.
המילה נשיקה שהשתמשתי בה הבה בפוסט, לא הייתה לה משמעות רצינית, לפחות לא למילה לנשיקות עצמן לפעמים כן ולפעמים לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אחותה