היה יומולדת

חבל לי שאני לא יכולה לומר היה טוב, אבל אני יכולה לומר טוב שהיה

נהרס לי היומולדת, רק שני דברים שמחו אותי: הגשם וטלצי

ביום שדה כולם התלוננו על האוכל, לא היה אכפת להם שדאגתי להם לקצת גיוון, מה ניסיתי לעשות? שיהיה להם טעים? אחרי שהם לא מביאים את מה שבקשתי כדי שנול להכין אוכל נורמלי הם מתלוננים, אני יומיים לפני היומולדת שלי דואגת לאוכל לילדים אני מכירה בקושי חודשיים ולא סתם יומיים זה סופ"ש! שלא יתלוננו

בקיצור, הכשרוניים גרמו לי לבכות

אח"כ יצאתי ופגשתי את טלצי היא עשתה לי את היום, גרמה לי לשכוח את מה שקרה בבוקר

כשחזרתי הביתה אמא הצליחה לגרום לי לבכות 3 פעמים ואני לא נכנסת לזה

אם זה היה סתם יום הייתי בוכה אבל זה היה רגיל כי אני בוכה כל יום, אבל דווקא ביומולדת לבכות שלא מאושר, תמיד בכיתי כי היה לי שמח אבל זו השנה הראשונה שבכיתי ביומולדת כי הרסו לי אותה!

אם הייתי יכולה לחגוג הייתי עושה את זה בכיף, אבל לא יכולתי יתרה מזאת כולם שכחו!

היו אולי 15 אנשים {וזה מעט יחסית למי שאני מכירה} שזכרו רובם משפחה שלי {מה שמזכיר לי שאבא שלי לא זכר את היומולדת שלי}

מהכיתה כמעט אף אחד לא זכר ואני לא כועסת כי הם לא מכירים אותי הרבה זמן אבל חפרתי על זה מלא!

אני מתפלאה מהחברים שלי ואני יכולה לנקוב במספר 5 וזה מספר האנשים מהנוע"ל שזכרו את היומולדת שלי, אני מופתעת, למה רק אחרי שאני כותבת בהודעה האישית "היום יומולדת D:" אנשים נזכרים לומר לי מזל טוב? למה אחרי שאנשים אחרים כותבים אנשים נזכרים לומר לי מזל טוב?

למה חשבתי שאם הכיתה שלי לא תגיד לי יומולדת שמח בלי שאני אזכיר להם אני יכולה להתנחם בעובדה שהחברים שלי מהתנועה יזכרו לבד? טעיתי

הקטע הוא שגם אחרי שכתבתי ושאנשים כתבו לא כולם אמרו לי משהו, וכשאני אומרת כולם אני מתכוונת למי שחשבתי שאכפת לו ממני, ואני חושבת שאני יודעת בדיוק מי ידע בסופו של דבר.

אני לא יודעת אם אני אי פעם אשכח את התחושה של הנאחס שהייתה לי אתמול גם אם אותם אנשים יבואו ביום חמישי, אני מצפה מהם להיות פה ביום חמישי כי זה סתם יחמיר לי את הכאב.

ליאורי

נ.ב.

שמתם לב לשינוי? אין "3> ליאורי" תחשבו על זה קצת

*עריכה*

תשלחו את זה לאנשים הנכונים