לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Story Of My Life


"...כל סוף הוא התחלה חדשה, העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה, אני לא במרוץ ולא במלחמה, הראש בעננים רגליים על האדמה..."

Avatarכינוי: 

בת: 32

ICQ: 234972923 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

גל נהרג.


בנות..יש לי משהו להגיד לכן.

מה קרה אמא?

גל נהרג.

 

אני לא קולטת.

אני מחפשת תמונה שלך עכשיו בפייסבוק כי אחותי ואני החלטנו שננציח אותך בדרך כלשהי...

ואני רואה איזה בנאדם פספסתי.

הכרתי גל שונה לחלוטין.

גל שמגיע לסבתא פעם הרבה זמן עם פרצוף חמוץ ושותק.

פספסתי בנאדם ערכי, נחוש להגיע למטרותיו, אוהב, מצחיק, בעל מוטיבציה שלא נראתה.

בשנה האחרונה בקושי וראיתי אותך כבר.

אני מנסה לזכור מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך ולא מצליחה.

אולי אצל סבתא, שבאת לבקר יחד עם המשפחה.

עצוב לי וחבל לי שלא ראיתי אותך יותר.

רע לי שלא דיברתי איתך ולא התחברנו.

אתה לא יודע כמה ספדו לך בהלוויה שלך ובכלל כמה הגיעו.

רציתי לצעוק לכולם שזה בן דוד שלי שם באדמה, שאני גאה בך ועל הדרך שלך.

ראיתי את אמא שלך מתייפחת, אחותך עם עיניים אדומות, אבא שלך יושב כי הוא לא מסוגל לעמוד,

וחברה שלך...כמה הצטערתי בשבילה.

לא הפסיקה לבכות. 

וכל כך כאב לי עליה.

חבר שלי בעזה, ואני מפחדת לתאר את מה שהיא הרגישה.

הנורא מכל.

 

גל, אני לא מתארת שאתה לא פה.

אני לא קולטת זה.

הבנתי את זה שאמרו לי, אבל זה לא חלחל.

אני מגיעה בשבת לבית שלכם ומחפשת אותך.

מגיעה להלוויה יום למחרת ולא קולטת שאותך קוברים שם למטה.

מגיעה לשבעה 24 שעות אחרי ולא מבינה.

מה זה, כולם כתבו לך שם על הקיר.

חולצות שחורות, סוכת אבלים...

ואני בטוחה שתצא מאיפשהו ותגיד:

יאלה הגעתי, תסיימו עם זה כבר.

אני פשוט לא מאמינה שאתה לא פה.

מעשרות אלפי חיילים,

אלוהים שלנו בחר בך.

ואני לא שואלת שאלות ואני לא כועסת.

כי נסתרות הם דרכי השם.

אבל עצוב לי בשביל המשפחה שלך..ובשבילך.

רק בן 20, בשנתון שלי..

כמה יכלת עוד להספיק בחיים שלך.

ופה זה נגמר.

 

היה שלום בן דוד יקר ואהוב שלי,

מבטיחה לזכור אותך לנצח. 

נכתב על ידי , 29/7/2014 13:41  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ארץ קטנה עם שפם ב-31/7/2014 13:40
 



כמו שמעולם לא מפחדתי.


אני מפחדת.

יותר נכון מתה מפחד. 

זה פעם ראשונה שהמלחמה כזו קרובה אלי.

חבר שלי נמצא שם.

יותר נכון, בעזה.

כבר 3 שבועות שלא ראיתי אותו והינה אנחנו בפתח של השבוע השלישי.

אם עד עכשיו הפחד שלי היה שהוא יכנס, זה היה שטויות.

כי הוא נכנס. ואני מפחדת עליו כמו שבחיים לא פחדתי שיקרה משהו למישהו שכל כך קרוב אלי.

מהבוקר הבטן מתהפכת לי.

שמעתי על הטנק שעלה על מטען וכל כך פחדתי.

וקמתי בבוקר ושמעתי שנהרגו בלילה עוד 2 חיילים. ורצתי לעיתון.

ביקשתי מאח שלו שידבר איתי אם חס וחלילה יקרה משהו.

אני צמודה לטלפון כמו אוויר לנשימה.

אני כל כך מפחדת לקרוא כל הודעה מynet, walla, או סתם וואטס אפ שרץ.

אני מתפללת לאלוהים שיחזיר אותו בשלום.

רק שישמור עליו שם.

 

עצוב להגיד אבל אני מתכוננת לרע מכל, כדי לרכך את המכה.

יש שיגידו שאני פסימית, ומחשבה תוליד מציאות.

אז בדיוק מהמקום הזה אני חושבת על הדברים הטובים.

שבעזרת השם הוא יחזור משם בשלום.

ואני אפגוש אותו סוף סוף, אחבק אותו כל כך הרבה זמן.

אריח את הריח שלו, אשן איתו ביחד באותה מיטה,

רק אסתכל עליו ואגיד לו שאני אוהבת אתו..

ושדאגתי. כמה שדאגתי.

לא עבר יום אחד בשבועיים האחרונים שלא בכיתי בו.

לא עברה שנייה שלא חשבתי עליו.

אני כל כך מחכה לרגע הזה לראות אותו כבר.

 

אבל אני מפחדת.

כמו שמעולם לא פחדתי.

 

בעזרת השם, אלוהים יחזיר את כולם בריאים ושלמים.

נכתב על ידי , 20/7/2014 13:54  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ארץ קטנה עם שפם ב-25/7/2014 22:51
 





30,739
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל. Miss Independent אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על . Miss Independent ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)