אז נפגשתי איתך, ידיד מהצבא.
יש לך חברה כבר אותו זמן שיש לי חבר.
סיפרת לי המון עליכם.
על הקשר הטוב שלכם,
כמה שאתם סומכים אחד על השני,
מאמינים אחד בשני,
עושים דברים ביחד.
כמה הבנה יש בניכם,
איך הפתעת אותה ליומולדת,
כמה הקשר הזה בוגר.
כמה כמה וכמה.
ואני יושבת, מסתכלת עליך ומהנהנת.
וכל דבר שאתה מספר, אני נזכרת בחבר שלי.
ההבדל הוא שאני לא צריכה לספר כזו בהרחבה עלינו,
להגיד שוב ושוב ושוב כמה טוב לנו ביחד.
שנינו פשוט יודעים את זה.
זאת אהבה שלא צריך להסביר במילים.
אני רואה אותך, ונהיה לי טוב.
ואני מחייכת, צוחקת, נהנת איתך.
אז אתה, ידיד יקר, סיפרת עוד ועוד ועוד.
גם שאתם מתכננים כבר עתיד ביחד,
שכל יום שלישי אתם מתכננים כבר סופש שלם ביחד.
ואיתך, חבר שלי, זה קצת שונה.
אני לא מרגישה צורך לספר לכולם כמה טוב לי.
שואלים מה איתך? ואני עונה שטוב.
כי באמת טוב. ולא צריך יותר מזה.
שנינו יודעים את האהבה הזו שיש בנינו,
שגם אם לא נדבר כל היום, רק לשמוע את הקול שלך עושה לי טוב.
אבל אחרי הכל, מצד שני, אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים במהלך השבוע
כועסת.
כמו סתומה, כועסת עליך. ולמה? כי אתה לא מדבר איתי ולא מתקשר הרבה.
אבל מצד שני, אם היינו מדברים כל כמה שעות, מה כבר היה מתחדש?
אז שיחה ביום זה תמצות של הכל, ואסמס של בוקר טוב זה גם טוב.
והינה, בדוק סיימתי שיחה איתך.
ואני מסיימת אותה כועסת, מבלי שאתה יודע.
אמרת לי שלא עשית כלום כבר מהשעה 6..אז למה אתה לא מתקשר?
"כן, אני אדבר איתך מחר."
וזה לא קורה. ובזמנו אמרתי לך על זה כבר פעמיים.
ובמשך שבוע סימסת לי מהפחד כבר ב-8 בבוקר.
ולאט לאט זה נגמר.
אני כועסת מקנאה. מחוסר תשומת הלב שאני מרגישה שאתה לא מקדיש לי לפעמים.
אני מצד אחד רוצה יותר, עוד שיחה עוד טלפון, אבל לא רוצה שזה יהפוך למעיק.
מצד שני, אני רוצה את כל זה כי אני אוהבת אותך. ואני רוצה להרגיש אהבה בחזרה.
ואני ממש מרגישה אותה בסופ"ש. באסמסים גם, הם פשוט מועטים.
אז גמאני צריכה לקחת צעד אחורה, ולא כל היום להיו צמודה לטלפון.
אבל אם זה מציק לי, לזרוק לך משהו בסגנון של :כן, אתה אומר שתתקשר, בטח בטח.
לעקוץ אותך בדרך כזו שתבין שזה קצת מעצבן.
מצטערת, זה מאהבה.
אני מפחדת מהאזרחות. תצא הרבה יותר עם חברים,
ושוב אתעצבן שאתה לא מקדיש לי זמן שבפועל אתה כן.
אז מה אני רוצה?
24/7 אותך?
סופש שלם היינו ביחד. אז די.
להתחיל להירגע ולהבין שהוא אוהב אותך.
זה טוב שהוא עם חברים ואת עם חברות. תשחררי קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
